אנטי שביר

נסים ניקולס טאלב

מאנגלית: אורי שגיא

דביר, 2014, 639 עמ'

 סקירת ביקורת מעניינת  על ספרו  של נסים ניקולס טאלב  ע"י רבקה שאול בן צבי במוסף מקור ראשון .

טאלב טוען שהמודרניזציה בהתגלמויותיה השונות יוצרת מצבים רבים שיש בהם פוטנציאל לשבירות. אנשים בימינו מועדים להיות שבירים עקב סיבות רבות: אורח החיים, הממסד הרפואי, מנהיגים כלכליים שמשיגים את אי שבירותם על חשבון שבירותם של אחרים, הנוחות של הציוויליזציה שגורמת להחלשת האדם. השאיפה לסדר ולחיים נוחים ללא שינויים היא עצמה מתכון לשבירות, כי במציאות יש אקראיות ולא סדר, והבלתי צפוי עלול להגיח מכל זווית.

המחבר גורס שלחצים וקשיים, עד גבול מסוים, לא רק מאפשרים לאדם להתפתח ולהתחזק, אלא מהווים מנוע הכרחי. קשיים בונים אותנו שכלית וגופנית. הקלות מנוונת. להיות שביר משמע להיות מועד לצרות, ואילו פיתוח האנטי שבירות מאפשר את ניצול האקראיות לטובתנו. הניגוד לשבירות אינו איתנות אלא אנטי שבירות. איתנות היא מצב סטטי, אמנם רצוי, אך נטול דינמיקה. אנטי שבירות לעומת זאת גם מוגנת מפני ברבורים שחורים ושאר צרות ומפיקה תועלת מהתנודתיות.

להמחשת ההבדלים בין התופעות הללו משתמש טאלב בארכיטיפים מהמיתולוגיה היוונית והמצרית: חרב דמוקלס הקשורה בשערת סוס דקה תהרוג בסופו של דבר את דמוקלס, גם אם הוא יושב שאנן ליד שולחן מלא כל טוב; זוהי השבירות. הפניקס )עוף החול) הנולד מחדש וחוזר למצבו הקודם הוא האיתנות. שלב יותר דינמי מתגלם בהידרה, המפלצת דמוית הנחש המצמיחה ראשים. תחת כל ראש שנכרת צומחים שני ראשים, לכן היא מעוניינת להינזק. בדומה לכך האנטי שביר אינו חושש מהתנודות ומהטעויות הקטנות ומיטיב לנצל לטובתו כל מצב.

לסקירה המלאה