אף אחד לא רוצה להאמין שהוא ישב בחיבוק ידיים לנוכח אלימות קשה, אבל ההיסטוריה מלאה בדוגמאות לתופעה. כיצד מעודדים אנשים להגן על טובת הכלל?

מדוע "אנשים טובים" שותקים לנוכח אלימות קשה כל כך? אחד הנושאים הראויים לבדיקה היה התפיסה שהונצחה בעקבות רצח ג'נובזה, שאומרת כי ערים גדולות מעודדות אדישות ואף חוסר רגישות.
התברר כי התיאוריה הזו שגויה - לגודל העיר יש חשיבות, אבל הוא לא הגורם החשוב ביותר.

ייתכן שאחד ההסברים לנדבך תרבותי "קסום ומסתורי" זה טמון במידת הקונפורמיזם או האינדיבידואליזם של החברה. חברות אינדיבידואליות, כגון ארצות הברית ורוב אירופה, מעודדות הישגיות וזהות אישיות על פני זהות קבוצתית; חברי הקבוצה אמורים לדאוג לעצמם, ויש לא מעט הערצה לאנשים שקוראים תיגר על נורמות חברתיות.

לעומת זאת, חברות קולקטיביסטיות כמו סין מעודדות קונפורמיזם ונאמנות למשפחה או לקבוצה על פני הישגיות ורצונות אישיים. בחברות קולקטיביסטיות ישנה ציפייה שאנשים ידאגו לאחרים בכל מחיר ושלא יקראו תיגר על נורמות חברתיות. תרבויות קולקטיביסטיות דומות הרבה יותר לזיכרון הנוסטלגי של החיים בעיירה הקטנה, שבה שכנים שומרים זה על ילדיו של זה, עוזרים זה לזה בעבודה החקלאית, ולכאורה קוראים למשטרה אם הם רואים את אחד התושבים נדקר למוות באכזריות. בברזיל, למשל - שבה נמצאת העיר המסייעת ביותר בעולם, לפי מחקרו של לוין - יש תרבות קולקטיביסטית חזקה.

אך העניין מורכב יותר. תרבויות קולקטיביסטיות שמות דגש גם על קונפורמיזם. בעוד שייתכן כי אינדיבידואלים בתרבויות אלה נכונים יותר לעזור לאדם אחר מהקבוצה, נכונות זו לא תופנה כלפי אנשים מבחוץ, בייחוד אם ההתערבות מפרה נורמה חברתית חזקה כגון נאמנות או צייתנות לבכירים. מאמר שהתפרסם ב-2012 בכתב העת Social Development השווה בין התנהגויות בשתי ארצות שונות: איטליה האינדיבידואליסטית וסינגפור הקולקטיביסטית. אמנם התברר שבריונות היא תופעה שכיחה יותר באיטליה מאשר בסינגפור, אבל האיטלקים - ובייחוד הבנות - היו נכונים יותר להגן על קורבנות ולהתערב בתקריות באופן פעיל. במילים אחרות, האינדיבידואליסטים המחוספסים היו נכונים יותר לצאת נגד הנורמות החברתיות הרווחות ולעזור לאדם בצרה.

למאמר המלא בכתב העת אלכסון

לא עומדים מנגד