תמר רותם
הוא החליף בקצב תורות ואמונות - מהאובייקטיוויזם הטהור של איין ראנד לסיינטולוגיה ובודהיזם, ועד עיסוק בסיאנסים וגירוש שדים - הצטרף לכת מסתורית ולבסוף התאבד. סיפור חייו הטראגי של משה קרוי, אחד מגיבורי הסדרה "מקוללים"
בחייו הקצרים וגם לאחר מותו, קרוי המשיך להפעיל את הדמיון בחצר האחורית של התרבות הישראלית. אך דמותו מלאת הסתירות לא פוצחה. ממרחק השנים, הוא מצטייר כגיבור טרגי, דון קישוט בעולם פוסט מודרני מנוכר. קרוע בין טוב לרע, מלאכים ושדים, וכל אותן סתירות שהתרוצצו בנפשו המיוסרת, כשהוא מנסה ללא לאות ליישב ביניהן באופן לוגי. לא היה אפשר להישאר אדיש לקרוי. בתחילת הדרך הוקסמו ממנו. אחר כך כעסו עליו ובהמשך לעגו לו. הציבור הישראלי קרא על עלילותיו בעיקר ב"עולם הזה". מלבד התורות המשונות, בסיפור של קרוי היו כל המרכיבים של דרמה לצהובונים: הצטרפות לכת מסתורית, גירושים סוערים, רצח אשתו. אבל הטלנובלה הזו שאליה התגלגלו חייו, דווקא מעוררת את התהייה, האם בחלוקה אחרת של הקלפים, גורלו היה שונה? ויותר מכל, האם היה יכול להיות קול משמעותי בתרבות הישראלית?
איין ראנד היתה רק ציון דרך במסע הארוך של רדיפת אמת פילוסופית. מסע שיוביל את קרוי עד מהרה לנטישת הזרם המרכזי בפילוסופיה, להגירה לאוסטרליה הרחוקה, ולרעייה במרחבי המיסטיקה האינסופיים . הוא החליף בקצב אמונות ופרקטיקות רוחניות - מסיינטולוגיה דרך עיסוק בסיאנסים וגירוש שדים, בודהיזם, גנוסטיקה ואמונה בבני האור ובני החושך - עד לקריסה מוחלטת, והתאבדותו מעט אחרי שיחצה את גיל ה-40, לפני 25 שנה.
לכתבה של תמר רותם בעיתון "הארץ"
חייו ומותו של משה קרוי, הפילוסוף המקולל
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 