קשה לאדם הממוצע להבין את זה, רובנו לא התנסנו בשהייה ארוכה בטמפ' נמוכות באופן קיצוני או בהתמודדות עם מחסור קבוע בחמצן. וזו התחושה הכללית אותה מנסה קונפרי (מטפס הרים בעצמו) להעביר, איזה מאמץ אדיר ואיזו אישיות צריך על מנת לטפס על ההר הגבוה בעולם.
הספר הזה מספק הצצה נדירה לארועים שכבר לא מתרחשים היום יש מעט מאוד מקומות עלי אדמות שכף רגלו של האדם לא השאירה בהם את חותמה וגם אם מישהו יגיע לאותם מקומות ספק אם הוא יזכה לחשיפה תקשורתית רחבה, קונפי גם שם דגש גדול על אותה נקודה חשובה במצבים או באתגרים כאלה מוכשר ככל שתהייה אין לך סיכוי להצליח ללא צוות שיתמוך בך.
לסקירת הביקורת
אוורסט 1953
למידע נוסף על הספר ( הוצאת ספרי עליית הגג) .
בסיפור הרפתקאות מסעיר על אומץ, על יצרים וחברוּת, מיק קוֹנְפְרי מראה לנו שמה שנצרב בהיסטוריה כמסע מתוכנן כהלכה להעפלה אל פסגת ההר הגבוה בעולם, היה למעשה דרמה גדושת משברים ומחלוקות, על ההר ומחוצה לו. החל בגיבוש הצוות ובחירת המנהיג, המשך בהיסטריה בקשיי מימון המסע וכלה בהתמרדות של הסבלים המקומיים, על רקע העיתונות העוינת ולנוכח מזג האוויר המבשר רעות, ג'ון האנט והצוות שלו הזדקקו למיומנות ולנחישות כמעט בלתי נתפסות, להקרבה עצמית ולגבורה, כדי להשלים את המשימה הכבירה שקיבלו עליהם.
קונפרי בוחן מחלוקות ארוכות שנים - מי הגיע ראשון לפסגה, טֶנְזינְג נוֹרְגאי או הילארי? - ומספק לקוראים מבט אינטימי על הדמויות הטרגיות, הנשכחות, של ההעפלה ההיסטורית: אריק שיפּטוֹן, "מר אוורסט" החידתי, טום בּוּרדילוֹן וצ'רלס אֶוונס, שחסרו להם רק מאה מטרים(!) כדי להיחרת כגיבורים בסיפור דברי הימים של ההר.