המאמר שהובא במוסף הארץ אינו קל לקריאה. הוא כולל גישות פילוסופיות ותמונה היסטורית של גישות פסיכולוגיות. אז למה אנו מביאים אותו כאן?
כי הוא נותן תמונה רחבה יותר של "נוירוני מראה" מדובר כנראה בנוירונים מיוחדים שתפקידם לעבד את מי שאנו יוצרים אתו קשר- יש כאן כאלו חשיבות גדולה לחיקוי בתהליך ההתפתחות משום שהחיקוי והפנמתו הם תהליכים ביולוגיים- התפתחותיים. המאמר טוען שמימצאים לגבי "נוירוני המראה" - מביאים הוכחה שהגישה האינדיבידואלית בפסיכולוגיה אינה נכונה ושההתפתחות האנושית קשורה ביולוגית לקשרים בינ-אישיים. אנחנו יודעים שהמחקר בפסיכולוגיה עובר לאט לאט תהליך שבו ניתנת חשיבות לתהליכים ביולוגיים וזה אחד ההוכחות לכך.
תאי המראה פועלים גם במגע. אדם רואה שליטפו אדם אחר או הכאיבו לו, ותאי המראה הרלוונטיים יורים. זהו הבסיס למומחיות החברתית של המוח וליכולת להזדהות עם אדם אחר: התאים שוברים את המחיצה שבין האדם שבגופו הם שוכנים לבין זולתו, משום שהם מחקים את פעולותיו של האחר בתוך מוחו של היחיד. בזכות התאים הללו יכולים יונקים ללמוד מאחרים התנהגויות שונות באמצעות צפייה בלבד.
אולם כאן רק מתחילה המשמעות החשובה של קיומם. אם האני נמצא במוח, והמוח מגיב לעולם באופן רציף על ידי חיקוי ושיקוף, היכן מסתיים האני האינדיבידואלי הנפרד של דקארט והיכן מתחיל האני החברתי? האם אפשר למתוח גבול בנבכי הרשת העצבית שמרכיבה אותנו, שיפריד בין טריטוריית האני לבין טריטוריית האחר? התשובה היא כנראה שלילית, ולכך יש השלכות דרמטיות על השאלה מה אנחנו באמת.
למאמר של ד"ר גבריאל בוקובזה
אל העצמי: הקו המחבר בין נוירוני מראה, דבורים ומרטין בובר
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 