באה מאהבה: הגברים של לאה גולדברג

 מהמורה לצרפתית ועד לידיד ההודי, אהבותיה הנכזבות של לאה גולדברג הבעירו בקביעות את אש יצירתה. "לי זה די ברור שהיא חיפשה דמות אב", מספרת שרה בן-ראובן שספרה חוקר את הקשר בין שירי המשוררת לרחשי לבה. מציצנות או ספרות?

החיים הסודיים של לאה גולדברג

למידע על הספר

לאה גולדברג ,ביוגרפיה - נולדה בשנת 1911 בקניגסברג (כיום קלינינגרד ברוסיה, אז עיר במחוז פרוסיה המזרחית, גרמניה).

בשנות חייה הראשונות התגוררה בקובנה. במהלך מלחמת העולם הראשונה, נאלצה לברוח עם משפחתה למחוז סאראטוב שברוסיה. בתום המלחמה, כששבו לליטא, התעללו חיילים ליטאיים באביה וגרמו לו להשתגע. אירוע זה מתואר ברומן האוטוביוגרפי שכתבה גולדברג, "והוא האור", והוא מהווה את נקודת התשתית של יצירתה.

למדה פילוסופיה וסיימה דוקטורט בשפות שמיות באוניברסיטה בבון. עסקה בהוראת הספרות בגימנסיה העברית בראסיין שבליטא. ב - 1935 עלתה לארץ על פי בקשתו של המשורר אברהם שלונסקי. עבדה במערכות העיתונים "דבר" "על המשמר" ו"משמר לילדים", נמנתה עם עורכי "דבר לילדים" וערכה כתב עת לילדי הגולה - "אורות קטנים".

ספר שיריה הראשון, 'טבעות עשן', שהתפרסם בארץ, כולל את שיריה הידועים "לתמונת אמא" ו"ימים לבנים" (הולחן על ידי שלמה יידוב). סגנון הכתיבה בספר אקספרסיוניסטי מובהק, מעמיד את עולמו הפנימי והאינטימי של האדם במוקד שירתה, בניגוד למשוררים בני תקופתה שהתרכזו בעיקר הוויה הלאומית.

בספר שיריה השני, "שיבולת ירוקת העין", נקטה פואטיקת כתיבה שונה מספרה הראשון: כתיבה פשוטה הממעטת להשתמש בסימבוליקה. ב - 1950 עברה להתגורר בירושלים עם אמה לאחר קבלתה לעבודה כמרצה לספרות באוניברסיטה העברית. . בהמשך התקבלה כפרופסור באוניברסיטה, והקימה בה את החוג לספרות השוואתית.

בשירתה מוצגת בדידות גדולה, יחד עם שאיפות חוזרות ונשנות למציאת אהבה, וליצירת קשר. חייה של המשוררת עצמה עברו עליה בבדידות, היא מעולם לא נישאה ולא הביאה ילדים לעולם (גם מתוך חשש שמחלת הנפש של אביה תורשתית במשפחתה).

בבגרותה התאהבה לאה גולדברג אהבה אילמת ונואשת בגברים צעירים ממנה, שבדרך-כלל לא היו מודעים כלל לרגשותיה. אחד מהם היה שוויצרי ששמו ז'אק, שהשתלם באוניברסיטה העברית. לאחר ששב לארצו, כתבה את מחזור השירים "אהבתה של תרזה די-מון", על אצילה בדיונית מהמאה ה-16, שמתאהבת במחנך הצעיר של ילדיה. "הוא עורר אותי לחיים. עשה משהו בשביל הספרות העברית", כתבה ביומנה.

נפטרה בגיל 59. לאחר מותה אמה קיבלה בשמה את פרס ישראל לספרות יפה.