האם כדי למצוא אינטליגנציה יש לחקור את הטיפשות

            דיוויד דובס , ניו יורק טיימס

האם הכוס הגנטית באמת ריקה, או שאולי אנחנו פשוט מחפשים את הדבר הלא נכון? קווין מיצ'ל, נוירוגנטיקאי התפתחותי בטריניטי קולג' בדבלין, מאמין באפשרות השנייה. במאמר שפירסם ביולי האחרון בבלוג שלו, Wiring the Brain, טען ד"ר מיצ'ל שבמקום לחשוב על הגנטיקה של האינטליגנציה, עלינו לנתח את "הגנטיקה של הטיפשות". אין לחפש דווקא את הדינמיקה הגנטית שבונה את האינטליגנציה, אלא את זו ששוחקת אותה.

ההנחה שבבסיס הטענה היא כי לאחר שהברירה הטבעית ייצרה את סט הגנים שבנה את המוח האנושי הגדול והחכם שלנו, אותם גנים "התקבעו" באוכלוסייה האנושית; למעשה כולם מקבלים אותו סט גנים, ומעטים הם הווריאנטים הגנטיים שמשפיעים על האינטליגנציה. זה מה שיכול להסביר את כישלונם של החוקרים במאמציהם לגלות וריאנטים רבים בעלי השפעה ניכרת.

אך בתחומים גנטיים אחרים, ההבדלים בינינו נרחבים. למשל, במטען המוטציוני שלנו - מספר המוטציות שאנו נושאים. זה עניין תורשתי, מה שאומר שחלקנו מייצרים ומשמרים יותר מוטציות מאחרים. בין 23 אלף הגנים שלנו, ייתכן שלאדם אחד יהיו 500 מוטציות, לעומת אחר שיישא 1,000.

לרוב המוטציות אין כל השפעה. אבל אלו שכן משפיעות, סביר יותר שיזיקו מאשר שיועילו, אומר ד"ר מיצ'ל בראיון, מכיוון "שפשוט יש הרבה יותר דרכים להרוס משהו מאשר לשפר אותו".

למאמר בעיתון "הארץ"

האם כדי למצוא אינטליגנציה יש לחקור את הטיפשות