התמליל של 15 הדקות האחרונות של טיסת אייר פראנס 447 חושף איך נשמעת ההבנה שהמוות מגיע

טיסת אייר פראנס 447 מריו דה ז'נרו לפריז, שנעלמה מעל האוקיינוס האטלנטי בליל 1 ביוני 2009, היתה אחת התעלומות הגדולות בהיסטוריה של התעופה האזרחית. איך יכול היה מטוס נוסעים מתקדם, עמוס בטכנולוגיה החדישה ביותר, להיעלם, פשוטו כמשמעו?

שרידי המטוס, ובהם הקופסאות השחורות המקליטות את נתוני הטיסה, אבדו בים, באזור שעומקו יותר מ־3,000 מטר. התיאוריות היחידות על ההתרסקות נגזרו, לפיכך, מהמידע הזמין היחיד: שדרים אוטומטיים שהועברו מהמטוס למרכז התחזוקה של החברה בצרפת. אלה רמזו שבמטוס אירעה תקלה טכנית - קרח שהצטבר על חיישני המהירות - שבשילוב מזג אוויר גרוע הובילה לשרשרת טעויות אנוש , עד להתרסקות ומותם של 228 בני אדם.

על פי העדויות, טיסה 447 אכן חלפה בתוך עננים המאפיינים סופות רעמים גדולות, חיישני המהירות שלה התכסו כפור, ומערכת הטייס האוטומטי חדלה לפעול. במהומה שנוצרה, הטייסים הגיבו בצורה לא נכונה לאובדן של נתוני מכשירים, ואז גם כשלו בהבנת הבעיות שהם גרמו - ואיבדו את השליטה על המטוס. הגורם להתרסקות של טיסה 447 לא היה מזג האוויר, וגם לא שרשרת מורכבת של טעויות, אלא טעות פשוטה ועקבית של אחד הטייסים.

לרוע המזל, לרוב הטייסים יהיה מעט מאוד זמן למצוא את התשובות הנכונות. טייסים הם חלק ממערכת מורכבת שיכולה להקטין את הסיכוי שהם יעשו טעות, או להגדיל אותו. השאלה כעת, לאחר התאונה, היא אם ענף התעופה יכול לשפר את ההכשרה, המכשור או נוהלי הטיסה באופן שימנע חזרה על הטעות הזאת - או שהכנסת הגורם האנושי למשוואה תשאיר תמיד פתח לטעות שתסתיים בקטסטרופה. אחרי הכל, טייסי 447 היו אנשי מקצוע מיומנים שעבדו בשירות אחת מחברות התעופה הטובות בעולם. אם הם הובילו מטוס מצוין לתוך הים, איזו חברת תעופה יכולה לומר בביטחון "הטייסים שלנו לא היו שוגים כך"?

לעזאזל, אנחנו הולכים להתרסק

לכתבה בעיתון "כלכליסט"