תחילתה של מלחמת העצמאות היתה במלחמה על השליטה בכבישים. הערבים הניחו כי שיבוש האספקה יפגע בישובים היהודיים שהיו רגישים לצורך בתחבורה פעילה. תגובת היהודים היתה לשבש את התחבורה ליישובים הערבים אלא שאלו לא היו רגישים לשיבושי תחבורה. מצב זה הוביל להחלטה לכבוש את הכפרים השולטים על הכבישים. העדויות כאן של הלוחמים הישראליים בקרב מעידים יותר מכל ההתמודדות במלחמת העצמאות שהיתה הירואית אך כמעט בלתי אפשרית.
"בעת היציאה לפעולה פיקדתי על כ-80 איש. תחושת האנשים בדרך לקרב היא תחושה של פחד מוות שממנה משתחררים רק אחרי תחילת הקרב. היה לי כבר ניסיון של שנתיים בקרבות עם פלוגות הלילה של וינגייט. שוחחתי עם אנשי כל המשוריינים. יצאנו לקרב מבלי לדעת מהו היעד. הודיעו לנו כי אנו נבוא לכוון לוביה מצד טבריה ונפגוש כוחות שיבואו אל הכפר מן הצד השני.
בשלב מסוים עמדנו 8 משוריינים מול הכפר ומאות רובאים עלו לכיווננו וירו עלינו מאחורי חומות האבן. כוחות רבים הגיעו לעזרה אל הכפר. המשוריינים התלהטו, אבק השריפה מילא את החלל, כל הצמיגים היו מפוצצים, היינו מטרות עומדות, פצועים שכבו ודיממו על הרצפה, לא היינו יעילים בחום הנורא. המתנו לראות אם יגיעו הכוחות מהצד השני של הכפר, לא היה לנו קשר ולא ידיעות. בקשתי לפנות את הפצועים אולם רכב הפינוי לא הבין אותי כי לא יכולתי לתקשר איתו, וירד לטבריה.. "
מקור וקרדיט: הקרב על כפר לוביה, 9 ביוני 1948 : רקע, תיאור הקרב ועדויות לוחמים (חנה בן-דרור)
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 