ממצא שמבקרי האושר נוטים להעלות הוא שכ-50% מהשונות ברמות האושר מוסברת בגנטיקה, ולכל אדם יש "רמת אושר בסיסית" שהוא מסתובב סביבה רוב חייו. אחד מהמחקרים שמבקרי האושר אוהבים לצטט הוא זה של ד"ר יאן עמנואל דה נב, חוקר כלכלה פוליטית ומדע התנהגותי מבית הספר לכלכלה בלונדון (London School of Economics).
דה נב מצא את אחד מהגנים שתורמים לבסיס הגנטי של אושר: גן בשם 5-HIT שאחראי על רצפטורים של סרטונין. אנשים שקיבלו שתי גרסאות ארוכות של הגן דיווחו על רמות אושר גבוהות יותר לעומת כאלה שקיבלו את הגרסה הקצרה של הגן.
ואולם בראיון טלפוני עמו, דה נב דווקא מזהיר שאין לראות בגנטיקה את חזות הכל. "זה עדיין משאיר חלק גדול מההשפעה על אושר בידי האדם", הוא אומר. "עבורי, תוצאות המחקר היו פשוט אישור של מה שכולנו יודעים באופן אינסטינקטיבי - שיש אנשים שרואים את חצי הכוס המלאה, וכאלה שלא. מעבר לגנטיקה, התגלה שאושרם של אנשים תלוי במידה רבה בנקודות התייחסות: על מי אני מסתכל? אם אני מרוויח הרבה כסף יחסית לממוצע, עדיין לא אהיה מאושר אם רוב מכרי מרוויחים יותר ממני".
יכול להיות שאותו דבר קורה בקשר לאושר: אנחנו מרגישים פחות מאושרים כי כל הזמן אומרים לנו שאנחנו יכולים להיות מאושרים יותר?
"שאלה טובה, לא חשבתי על זה. יכול מאוד להיות שזה נכון. יכול להיות שאם אני חושב שאחרים שמחים יותר, זה יגרום לי להיות פחות מאושר בעצמי".
דה נב מספר על אפקט שנקרא "ההליכון ההדוניסטי" - ומתייחס לעובדה שככל שרמת החיים עולה, כך אנו מתרגלים להנאות החדשות, בדומה לדרך שאנו מתרגלים לרמת קושי חדשה באימון גופני, מה שגורם לנו לחפש כל הזמן הנאות חדשות.
"יכול להיות שגם עם אושר, כשאתה משיג רמה חדשה אתה מסתגל לקיים, ותמיד שואף ליותר. הרי יש מחקרים שנערכו בקרב זוכי לוטו שגילו כי שנה לאחר הזכייה, רמת האושר שלהם היתה דומה לזו של אנשים שנפגעו בתאונת דרכים ונהפכו לנכים. בשני המקרים עובד אפקט ההסתגלות".
מקור וקרדיט : עיתון דה-מרקר , "הארץ"
האם האושר נמצא אצלנו בגנים?
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 