החברה הישראלית הזדהתה עם גולדווסר והרעיפה עליה חום. מאבקה להשבתו של בעלה אודי, התמודדותה עם הבשורה הנוראית ואישיותה המלבבת הפכו אותה לגיבורה לאומית בעל כורחה. אלא שהספר שכתבה על הקורות אותה באותן השנים מעלה תהיות: האם הכרחי לחשוף ולפרוט לקטנות פרטי חיים אישיים? לפרסם בפומבי - בספר - דרמה שרוב החברה ממילא עקבה אחריה ופיללה שתיגמר בסוף טוב? האם אין מזור מאשר הכתיבה למי שעבר סבל שכזה? מה מעורר הספר הזה חוץ מחמלה ורחמים - הרגשות שמהם גולדווסר מבקשת להימלט?