לפי נתונים עדכניים של שירות התעסוקה, 94 אלף מתוך קרוב ל-200 אלף דורשי עבודה במשק, כלומר כ-50%, הם בני 45 ויותר. ככל שדורשי העבודה הם מבוגרים יותר, כך משקלם בקרב כלל דורשי העבודה גדל, עד גיל 65.
זו הפעם הראשונה שהתקיים יריד תעסוקה למבוגרים. המארגנים - משרד התמ"ת, המשרד לאזרחים מבוגרים, עמותת "והדרת" והג'וינט-אשל - ציפו לכמה מאות מחפשי עבודה שיבואו לפגוש במקום מעסיקים פוטנציאליים, אך הגיעו למקום קרוב ל-4,000 איש, אף ששום מסע פרסומי לא קדם לאירוע.
צבי גוטליב, 63, נשוי ואב לשניים מתל אביב, עלה לפני שנתיים לישראל מקליפורניה, שם עבד בתחום ניהול והשכרה של ציי רכב. "אשתי רצתה מאוד לעלות לישראל, ואני דווקא לא", הוא מספר. "היא מצאה כאן עבודה כמטפלת בילדים קטנים, ואני מובטל. ניסיתי למצוא עבודה בכל דרך - נכנסתי לאתרים של חברות באינטרנט, פניתי לחברות השמה והפעלתי את הקשרים המעטים שיש לי".
לדברי גוטליב, כל מעסיק פוטנציאלי שעלה בידו ליצור עמו קשר, נתן לו להבין שאני זקן מדי. "בשלב כלשהו, כשנכנסתי לסוג של ייאוש, הורדתי את סף הדרישות שלי לגבי התפקיד שאמלא. הצעתי את עצמי כנהג של חברה ואז שוב נאלצתי לשמוע ממנהל משאבי האנוש את המשפט הנורא 'עזוב, אתה כבר לא מתאים לזה', או 'זה מתאים לבחור צעיר'. אני לא אופטימי. ממש איבדתי את האמונה בעצמי. כדי לפרוק את התסכול אני מבלה במשך רוב שעות היום בבתי קפה, עם פנסיונרים אחרים".
יוסף (ג'ו) קולין, 67, נשוי ואב לארבעה מתל אביב, מהנדס אקלטרוניקה במקצועו, מחפש עבודה בצורה נינוחה, כדבריו. "מצד אחד, יפה שאירגנו יריד למבוגרים, אבל מצד שני לא מצאתי כאן שום משרה מתאימה, ואני רואה שגם מסביבי יש לא מעט מחפשי עבודה מאוכזבים. רוב החברות שמציגות כאן מחפשות אנשי מכירות, עבודה מתישה שהנשירה בה עצומה. קיוויתי למצוא עבודה בתחומי, הנדסת מחשבים, אבל לשווא. גם הוראת מתמטיקה מעניינת אותי, אבל גם את זה אין ביריד".
למאמר בעיתון "הארץ" - דה - מרקר"