כשם שאורוול יצר ב"1984" תמונה דמיונית של שלטון המתנפל על נתיניו, כך מתעדת דמיק בחוש עיתונאי משובח את חייהם של אזרחי קוריאה הצפונית
סקירת ביקורת של יוסי קליין בעיתון "הארץ"
אין מה לקנא: חיי היום-יום בקוריאה הצפונית
ברברה דמיק. מאנגלית: ישי קורדובה. הוצאת כרמל, 275 עמ', 89 שקלים
הספר מתאר עולם שקפא על עומדו לפני 30 שנה. הרחובות חשוכים בגלל התמוטטות רשת החשמל, הבתים חרבים בגלל מחסור בחומרי בניין, אין אוכל, אין תרופות, אין טלפונים ואין נייר. גברים רעבים משוטטים ברחובות הרחבים והריקים וניזונים מתערובת של קלחי תירס גרוסים ונסורת. סוכני ממשל מעודדים הלשנות ומבצעים מאסרים. ילדים וזקנים גוועים ברעב, יש שמועות על קניבליזם. חיי היומיום בקוריאה הצפונית נפרטים בספר לסיפורים אישיים, וקל להבין אותם ולהזדהות עם גיבוריהם. הגיבורים שברברה דמיק מראיינת הם פעילת מפלגה נאמנה, ילד שנזנח, נערה מרדנית, רופאה מאוכזבת וזוג אוהבים צעיר. כולם מצאו, בסופו של דבר, דרך לברוח מהגיהנום הצפון-קוריאני - יש מי שקונה את חירותו בכסף, אחרים עושים זאת במחיר סיכון חיים ונטישת משפחות.
קישור לסקירה