כלואה במנזר כל חייה, ארכאנג'לה טרבוטי, בת המאה ה-17, מצאה דרך להפוך לאחת הלוחמות הפמיניסטיות הראשונות בהיסטוריה .
שישה ספרים כתבה הנזירה הבנדיקטינית ארכאנג'לה טרבוטי, בת ונציה. רק ארבעה מהם פורסמו בימי חייה. אחד מהשניים הנותרים הודפס שנתיים לאחר מותה. השני חיכה יותר מ-350 שנה עד שפורסם בשפת המקור שלו, איטלקית. עתה הושלם גם תרגומו לאנגלית, ומהדורה מוערת ומבוארת שלו עומדת לצאת לאור בשנה הבאה. "חיי המנזר כגיהנום" - כך נקרא הספר הזה. לא קשה אם כן לנחש מדוע התקשתה הנזירה הקתולית למצוא לו מוציא לאור ומאיזו סיבה נדחה כתב היד עד שכמעט נעלם כליל.
בספר תיארה טרבוטי את חייהן של נערות שמשפחותיהן מנעו מהן להינשא ובמקום זאת כפו עליהן, בהתאם למנהג שרווח בוונציה הרנסנסית, להיכנס למנזר. טרבוטי, שהיתה אחת מהנערות הללו, לא הסתפקה בספרה בחשיפת הצער והכאב שהנחילו חיי המנזר לנשים הכלואות בו. היא גם פירטה בו בהרחבה את השקרים והמניפולציות שהפעילו בני משפחה ואנשי כמורה על הנערות שמיאנו להתמסר לייעוד שנבחר עבורן. מתוך כותלי המנזר לא היססה טרבוטי להכריז שנזירות כפויה היא מנהג אכזרי. האחריות לעוול, כתבה, מוטלת על המבנה הפטריארכלי של החברה כולה: האשמה היא בכוח המוחלט והבלעדי הנתון בידי הגברים במשפחה, במדינה ובכנסייה.