עד גיל 4 היתה ליהן יתומה, אז אומצה ע"י זוג ישראלי. בגיל 13 ברחה מהבית. במשך שנתיים מלווה אותה הבמאית באינטימיות, ומביאה סיפור על ילדת רחוב שמחפשת את הדרך למעלה. בימוי: שירלי ברקוביץ'. ישראל,2009.
קישור 1
ברומניה בתקופתו של הרודן צ'אושסקו, ההפלות לא היו חוקיות, ובתי היתומים התמלאו בילדים לאימהות שלא רצו בהם. שם גדלה ליהן עד גיל 4. אז הגיע זוג חשוך ילדים מישראל, ומבין כל הזאטוטים העזובים שבכו במיטותיהם - בחרו בה, ילדה יפה עם עיניים גדולות ועצובות.
בחיים של ליהן עם הוריה החדשים לא היה אפילו רגע אחד של חסד. היא גדלה כילדה שברירית ומפוחדת בצל אם מתעללת. בגיל-14 ברחה משם. מהר מאוד מצאה את עצמה ברחוב. לבדה בעולם היא מלמדת את עצמה לשרוד, מחפשת דרכים להפיג את בדידותה.
"בדרך למעלה" מגולל סיפור אנושי על מאבקה של נערת רחוב כנגד כל הסיכויים, באמצעות חלום אחד על משפחה. דרך סיפורה של ליהן נחשף עולמם האכזרי של ילדי הרחוב החדשים.
בימוי וצילום: שירלי ברקוביץ
הפקה: קלאודיה לוין
חברת הפקה: קלאודיוס פילמס
עריכה: שרון ברוק
תחקיר: שירלי ברקוביץ
פסקול: תומר אליאב
מוזיקה: אלי סורני
קישור 2
בדרך למעלה, מאת , אורית הראל
"בדרך למעלה" מציג פיסת מציאות ישראלית קשה מאוד לצפייה ולהתמודדות: סיפור של צעירה אחת שחיה ברחוב ומחפשת את עצמה, את שורשיה ואת עתידה.
"בדרך למעלה" הוא סרט דוקומנטרי מהסוג הקשה לצפייה: הוא מציג סיפור נורא, סיפור עצוב ומייאש למרות נימת הסיום המשתדלת להיות אופטימית. סיפור שקשה להתבונן בו, עוכר שלווה, שאין בו פריים אחד שדרכו אפשר להימלט ממנו. ומה שהופך את הקושי לגדול עוד יותר הוא העובדה, הידיעה, כי זהו סיפור מכאן ומעכשיו. סיפור ישראלי, שאולי מתרחש ברחוב או בשכונה הסמוכה, לא משהו מ"שם", מרחוק, ממדינה ומתרבות שאינן נוגעות לנו. להפך, זה נוגע מאוד
קישור 3