מרשות ההורים לשירות האוטופיה: מרדנות "הנוער ההיטלראי"

דורון , אברהם. "מרשות ההורים לשירות האוטופיה: מרדנות "הנוער ההיטלראי" , בתוך:  יעל דר , טל קוגמן , יהודית שטיימן ( עורכות) , ילדים בראש המחנה : ילדות ונעורים בעתות משבר ותמורה חברתית, (אסופת  מאמרים  ומחקרים במסגרת  סדרת כתב העת דור לדור ) , אוניברסיטת תל אביב ומכון מופ"ת , תשע"א 2010 . ע"ע  231- 261 .

 במאמר הנוכחי מבקש ד"ר אברהם דורון לעסוק במקומם ובתפקידם של ילדים ובני נוער בהקשר היסטורי מוגדר, זה של המפלגה הנציונל-סוציליסטית ותנועת הנוער שטיפחה " הנוער ההיטלראי ", ההיטלריוגנד ( Hitler Jugend). הנוער והאידיאלים שייצג , כפי שנהגו ועוצבו ע"י הנאצים, היו רדיקליזציה מהפכנית, רעיונית ומעשית של מגמות ביקורתיות אנטי-מודרניות שניכרו כבר מראשית המאה ה-20 בתנועת הנוער הגרמנית, וכל זאת מבלי לוותר על ה"כלים" או על היתרונות שהציעה המודרניות. פעילותה של תנועת ההיטלריוגנד היתה בהיקף עצום של בני נוער שהיו חברים בה, תופעה שלא היתה ידועה בשום משטר דידקטטורי אחר.

  עם תפיסת השלטון  ב1933 ע"י הנאצים מנה הארגון כ108 אלף בני נוער ובשנת 1939 הם מנו  8.7 מיליון חברים.  ההצטרפות של הילדים להיטלריוגנד היתה במידה מסוימת ביטוי של מצוקת הילדים בתום מלחמת העולם הראשונה. ילדים רבים בגרמניה של משטר ויימאר סבלו  מחרדה קיומית , שהחריפה עם האבטלה ועם המיתון שהחלו בעקבות המשבר של 1929.

 ניתן לזהות בהיטלריוגנד מידה ניכרת של מרדנות במשפחה ותחושת סלידה מהמשטר הווימארי. תנועת הנוער של ההיטלריוגנד ייצגה למעשה התרסה וקריאת תיגר של הנוער הגרמני כנגד המערכות המחנכות המסורתיות , אלה שקיוו להחיל את מרותן ואת עקרונותיהן על הנוער.

בשונה מהחברות בתנועות נוער אחרות , לא נועדו ערכי תנועת הנוער הנאצית ופעילותה לעלות בהכרח עם אלה של המשפחה, אף שזו ייצגה ערך בפני עצמו. אותו קונפורמיזם שביקש דור ההורים לטעת בנערים ובנערות באמצעות ארגוני הנוער נעדר למעשה מתנועת הנוער הנאצית.

במרדנותה בסמכויות המסורתיות הציבה תנועת ההיטלריוגנד את ההשתייכות למשפחה הגרעינית, האישית, במקום משני, הן ביחס לשייכות הגזעית הלאומית והקולקטיבית והן ביחס לתפקיד שמילא הנוער בייצוג העממי של הסולידאריות החברתית (קהילת העם").  

למעשה היו לתנועת ההיטלריוגנד ייצוגים מובהקים של ארגון רדיקלי. מרבית הפעילות בתנועה הייתה מושתת על תחרות ועל הישגיות, בראש ובראשונה בתחום הגופני הספורטיבי, אך גם בכל הנוגע למישור התרבותי-אמנותי, שכלל תחרויות שירה ונגינה.  התחרותיות טמנה בחובה אידיאלים של לוחמה ושל הרואיות , שהשתלבו עם ערכי הקרבה והמסירות המוחלטת לטובת הכלל (קהילת העם").  זוהי אותה דינמיקה המסבירה את ההצלחה כמו גם את הכישלון של תנועת הנוער הנאצית, היות שהיא יצרה "עוצמה כפייתייתית" , שלא ניתן היה לעצור או להגביל אותה אלא על ידי ההרס המוחלט שלה.

הצורך שהטמיעה המפלגה בתנועה לפעול כחיל חלוץ וכמופת הפך לתשוקה של בני הנוער להוכחה בלתי פוסקת של יכולת פעילות משותפת לשם מילוי יעדים אידאולוגיים ופרקטיים גבוהים יותר:  גיבוש התנועה, סיוע בתפיסת השלטון, ביצור "קהילת העם"  ואחר כך התגייסות למאמץ המלחמתי  עד הניצחון. הרדיקליזם הנאצי התבטא בעידוד הנוער למרוד בערכי העבר  מחד ובתביעה ממנו להקרבה עיוורת מאידך.

ההנהגה הנאצית האמינה שניתוק בני הנוער מהמעגל המשפחתי ומהממסד החינוכי תחשל אותם, ותתרום לסלילת דרכו העתידית של הרייך בן אלף השנים. זאת אף שערכי המשפחה כשלעצמם תפסו מקום מרכזי באידאולוגיה ובתעמולה נאציים. יתרה מזו , בשונה מתנועות אחרות, הבית והמשפחה , כפי שנתפסו בהיטלריוגנד , לא מילאו עוד בהכרח תפקיד תומך ומשלים בדרכם של הנער או הנערה, ולא אחת  נדרשו בני הנוער לפעול נגד המשפחה או מי מחבריה, במקרים שבהם האידיאלים של התנועה או המפלגה דרשו זאת . הסופרת הגרמניה מרגרט הנסמן, שהייתה בצעירותה חברה בהיטלריוגנד סיפרה כיצד סייעה לה חברותה בתנועת ההיטלריוגנד להשתחרר מהסמכותיות הנוקשה של אביה ולהקנות לה מידה רבה של תחושת בגרות ועצמאות.. גם סוג הפעילות במסגרת ההיטלריוגנד עודד את ההתרחקות מהסמכויות המחנכות המסורתיות, חלק מהפעילויות של התנועה תוכנן לימי ראשון על מנת למנוע מהנערים להשתתף בטקסי הכנסייה, מה שעלה בקנה אחד עם עמדתה המסתייגת ובלתי אוהדת של המפלגה הנאצית כלפי הממסד הכנייסתי בכללו. פעילויות אחרות התקיימו הרחק מהבית , כלומר , הרחק מעינם המפקחת של ההורים. ריחוק זה אפשר בין השאר לעקוף את האיסורים המסורתיים שהטילו המשפחה , בית הספר או הכנסייה, שנגעו בראש ובראשונה ליחסים בין בנים לבנות. פעילותם של בני הנוער במסגרת המפלגה הייתה משוחררת באופן מכוון מכל אותן הגבלות נוקשות. רוח השחרור הפכה בהדרגה לתחושת מתירנות חסרת תקדים.

הנוער , אפשר לומר , זכה במסגרת ההיטלריוגנד למידה של אוטונומיה שקודם לכן לא הכיר. התנועה הנציונל-סוציאליסטית ייצגה בעיני בני הנוער הרפתקנות, אקטיביות ומרדנות באותם דברים שהם עצמם הסתייגו מהם לעתים קרובות. האזכורים התכופים של מנהיג  ההיטלריוגנד פון שיראך , יצרו דימוי טרחני ולא עדכני של ההורים שנשארו כביכול מאחור. הנאציזם בכלל ותנועת הנוער בפרט הציעו מבחינה זזו חלופה לכל מי שביקש מפלט מהדפוסים החברתיים המקובלים., וחידוש מרענן באורחות החיים המוכרות.  היו לא מעט מקרים בהם  פנו בני נוער נגד הוריהם באופן  הבוטה ביותר , בעידוד המפלגה.

לאווירת  המרי ולערעור דפוסי המשמעת והקונפפורמיזם המשפחתי המסורתי תרמה גם לבישת מדי התנועה, שהקנתה לרבים מבני הנוער תחושה של ביטחון. בני הנוער מההיטלריוגנד לא היססו להתעמת עם מורים ועם מנהלים בבתי הספר, וכן עם הורים ואנשי דת, שאך זמן קצר לפני כן הורו להם כיצד לנהל את חייהם. העובדה שההכשרה בתנועות הנוער נעשתה על ידי הנערים עצמם , ייתרה גם היא את תפקידה של הסמכות הבוגרת. במקרים מסויימים אף דווח על התנהגות ברוטלית של ממש של בני הנוער, חברי ההיטלריוגנד , שכללה חסימת פסי רכבת , הטרדת אזרחים ברחוב וגנבה של חפצים. מקרב השכבה הבוגרת יותר של הנערים הגיעו ידיעות על הפרה של חוקי התנועה באמצעות תחרויות של נהיגה מהירה ברכבי השירות של ההיטלריוגנד, שלעתים הסתיימו בפציעתם של עוברי אורח.  

מרדנותם של חברי ההיטלריוגנד , כבני נוער לא היתה מוגבלת. מבחינתם פתח בעבורם הנאציזם את הגבולות , לרבות אלו המוסריים , בדרך לכינון סדר חדש, מהפכני, שלא תמיד היה נהיר להם עצמם דיו.

לסיכום, דפוס הפעילות של ההיטלריוגנד, בעידוד ובגיבוי המשטר הנאצי מאז 1933 , כלל כחלק אינטגרלי ממנו הפרה של מוסכמות חברתיות ומסורות, ביצוע מעשים בלתי חוקיים ובלתי מוסריים בעליל ושימוש באלימות, הן לשם יצירת שינוי והן כהצהרת השקפתה של עילית חדשה.

 המאמר  המלא נכתב ע"י ד"ר  דורון אברהם בשנת 2010 .

על תנועת ההיטלריוגנד בוויפקדיה בעברית

על תנועת הנוער של ההיטלריוגנד באתר יד ושם