התקשורת בחברה המודרנית, ובמיוחד בחברות מרובות אסונות כשלנו, מפגישה אותנו עם חוויות של סופיות וארעיות יותר מאשר בעבר. בהיעדר דיבור ישיר על אודות המוות, אנו מפקירים את הילד להשלמת החסר בעזרת דמיונו בלבד. ככל שהילד חש בהימנעות הסביבה מלגעת בנושא כלשהו, כך גוברת משיכתו לחפש מידע ותשובות. ככל שהסביבה - ההורית, המשפחתית והחברתית - נמנעת מלגעת בנושא המוות, כך צפוי שהילד יפליג לפחדים שעשויים להתקבע כ"פחד מהפחד". חרדת מוות זאת היא פחד שניוני, המאיים יותר מפחד המוות המולד, הטבוע בנו כחלק מיצר ההישרדות. במקרה של השתקה, החרדה עלולה להתגבר ולהוביל להסתגרות, תוך סיכון להעצמת חוויה פנימית של כליון ותוהו.