כיצד מצליחות, או נכשלות התיאוריות הפסיכואנליטיות השונות להתמודד עם הבניית האם כסובייקט בעל זכות קיום וממשות תלת ממדית, לעומת קיבועה כאובייקט להשלכות, תביעות, האשמות או אידיאליזציה.
בספר המרתק "מאי-מהות לאימהות" מנסה ד"ר ענת פלגי-הקר (הוצאת עם עובד, 2005) לבדוק כיצד מצליחות, או נכשלות התיאוריות הפסיכואנליטיות השונות להתמודד עם הבניית האם כסובייקט בעל זכות קיום וממשות תלת ממדית, לעומת קיבועה כאובייקט להשלכות, תביעות, האשמות או אידיאליזציה. פלגי הקר מנסה, ללא הצלחה, למצוא צדיק בסדום, אך למרות רצונה לסנגר על התיאורטיקנים הדגולים שלאורם גדלנו, היא אינה מצליחה למצוא מי שהצליח להתמודד עם משימת הסובייקטיביות של האם. מפרויד וקליין ועד בנג'מין והפמיניסטיות בנות זמננו, מתקשה הפסיכולוגיה לאפשר לאמהות מרחב של קיום רב ממדי, סובייקטיבי, מאפשר. ייתכן שהבעיה גלומה בעצם הניסיון להכניס לסד של תיאוריה את המורכבות הרבה והעושר הנפשי והבין אישי האינסופי כמעט של החוויה הזו, להיות אֵם. מקור וקרדיט