תפקידו של המוח בקביעת גבולות הזמן והקושי שבמסגרתם נוכל להתאמן - או במילים אחרות, בשליטתו בעייפות, שנוי במחלוקת. עד לאחרונה, רוב החוקרים טענו כי המוח שיחק תפקיד קטן בקביעת קושי האימון שאנו מסוגלים לו. פזיולוגים שייכו את עייפות השרירים כתגובה ביוכימיות בתוך השרירים עצמם. כלומר, השרירים החלו לקבל מעט מדי חמצן או שהוצפו יתר על המידה בחומצה לקטית או סידן ותגובתם לכך אופיינה בהתפסות והקשחה.
לאחרונה, חוקרים באנגליה גילו ששטיפת הפה עם משקה ספורט (ללא בליעתו) יכולה להילחם בעייפות. בניסוי, אשר פורסם בחודש פברואר ב Journal of Physiology.
בחלק נפרד של הניסוי, המדענים גילו, באמצעות MRI פונקציונלי, שאזורים במוח הקשורים לגמול, מוטיבציה ורגש הופעלו כאשר הנבדקים שטפו את הפה במשקה הפחמימות. נראה כי המוח של הרוכבים שהשתמשו במשקאות המכילים פחמימות, חש כי הרוכבים עומדים לקבל יותר דלק (בצורת קלוריות), ואיפשר לשרירים שלהם לעבוד קשה יותר, למרות שהם לא באמת בלעו את הנוזל.
הכוריאוגרפיה הנפשית של עייפות מורכבת וכוללת הודעות שנשלחות לא רק מהמוח אל השרירים המתאמצים אלא גם לאזורים שונים בתוך הנפש. נתונים מכמה מחקרים שנעשו על גלי המוח של ספורטאים הראו כי במהלך פעילות גופנית מאומצת וארוכה, יש לעתים קרובות רגע שבו חלקים של המוח נעשים "מגורים," אומר פרופסור פוסטר. "זה דומה לדיכאון", הוא מוסיף, ומשחק במוטיבציה. אתה מתחיל לתהות למה לכל הרוחות אתה רץ, שוחה או רוכב כל כך קשה. ואז באה ההאטה.
קישור