הרעיון של גילוי גנים למחלות נפש עודד חלום על עולם חדש, שבו יהיו אבחנות ברורות וחדות, מבוססות גנטית, הבנה אטיולוגית כיצד הגנים יוצרים ביוכימיה מופרעת אשר גורמת למחלות נפש וטיפול פרמקולוגי אישי, המותאם גנטית. פרופ' גוני בנימין מנסה לבדוק האם לחלום זה ביטוי מעשי בפסיכיאטריה הקלינית, בהווה או בעתיד.
הקשר בין גן לתופעה נפשית כולל בתוכו גם את הקושי הנוסף הנקרא בפילוסופיה "בעיית גוף-נפש". גן יוצר תוצר ביוכימי, כמו דופאמין, אינסולין, או ספינגו-מיאלין. גופיפים במוח, הבנויים מיסודות אלה, או המתקשרים דרך מולקולות אלו ו/או הקשרים האנטומיים והתפקודיים בין גופיפים אלה, עשויים לשמש בסיס לחוויות רגשיות, מחשבתיות וכיוצא באלה. אך המבנים עצמם אינם החוויות, כשם שראיית רמזור אדום איננה בעצמה אדומה. ספק אם אי פעם אפשר יהיה להגיד יותר על קשר מסתורי זה. לא נדע, או לפחות לא במשך עוד זמן רב, אם רק מצב מוחי פיזי אחד עומד בבסיס של חוויה רגשית מסוימת.
העדויות עד כה רומזות על כך שאותה חוויה אצל שני בני אדם (נניח לרגע שאכן מדובר באותה חוויה) לא מבוססת על אותו מצב מוחי בדיוק, כפי שמתבטא במחקרים המבקשים לשקף את המצב באמצעות PET ,fMRI, וכו'. כך שלא בטוח אם אי פעם ייוודעו גנים קבועים העומדים בבסיס התופעה האובייקטיבית והסובייקטיבית הנקראת הפרעה נפשית.
גם גנים שזוהו עד עכשיו כקשורים במצבים נפשיים השפיעו עליהם באחוזים בודדים בלבד. השפעה קטנה כזאת לא תאפשר לנצל את הגן המדובר לשימוש קליני.
להמשך המאמר של פרופסור בנימין ..