כמעט מהרגע שהם נולדים, אנחנו רוצים שילדינו יהיו מקובלים בחברה. אנחנו נעלבים בשמם בארגז החול כשפעוט אחר חוטף להם את הכף האדומה, משדלים אותם "לשחק יפה" עם הבת של חברתנו מהצבא שהגיעה לביקור, מארגנים להם מסיבות יום-הולדת מושקעות ומבלים שעות בשיחות עם הורים אחרים, כדי שהילדים ייהנו מאינטראקציה חברתית גם בשעות אחר-הצהריים. כאילו שבגן ובבית-הספר הם לא מתמודדים ללא הרף עם הצורך לקבל, לוותר, להיאבק, להתאפק, להסתדר עם שלל ילדים בני גילם.