 |
מטרתו של המחקר הנוכחי היא ללמוד על היקף תופעת הבדידות בתקופת החיים המאוחרת באמצעות חקר תת-הקבוצות המרכיבות את אוכלוסיית הזקנים בישראל. נעשה ניתוח מקיף של סדרות נתונים כולל השוואה עם נתונים בארצות הברית.הממצאים מעידים כי תחושת הבדידות בתקופת הזקנה היא תופעה נפוצה בישראל ושכיחה יותר לעומת ארה"ב. בישראל ,נשים, לא-נשואים, ודוברי ערבית מדווחים על בדידות רבה יותר.
המשך... |
|
> אנשים פשוטים > קשישים
|
 |
אלכסנדרה הארני, כתבת ועורכת בעיתון הכלכלי "פייננשל טיימס", יצאה לבדוק מהו באמת המחיר של סין. הארני עשתה עבודה עיתונאית יסודית. עבודה דקדקנית של איסוף עובדות, בלי הנחות. היא לא הסתפקה בעובדות שסיפקו לה אדוני השיטה בירידים רשמיים שמציגים את הישגי התעשייה הסינית, אלא יצאה לסמטאות האחוריות שלה, אל אולמות הזיעה של המפעלים ואל סביבותיהם, שם צמחו ערי מסכנות.
המשך... |
|
> מחקרים ועיונים בדמוגרפיה
|
 |
לבניין הזה, שמשמש חיץ בין שכונת פלורנטין, שנהפכה למשכנם הרשמי של צעירים דלפונים, לתחנה המרכזית, שם גרים מהגרי העבודה ופליטים אפריקאים, היה מזל. הוא תוכנן ונבנה בשנות התשעים כדי לתת מענה של דיור זול לצעירים, וכאילו צפה את מצוקת הנדל"ן והדיור של תל אביב שנת 2010. הדירות בבניין ננסיות. גודלן נע בין 20 ל־40 מטר - מספיק בדיוק למיטה, ספה חסכונית ומטבח קטנטן.
המשך... |
|
> אנשים פשוטים
|
 |
הסופר ראובן מירן מתאר בקצרה את תלאותיה של אנה , בת למהגרי עבודה בישראל. "קוראים לי אנה וכבר שבועיים שאני גרה במרתף. גרה, זאת אומרת, מסתתרת. עכשיו החופש הגדול, אבל אני לא יכולה לצאת מכאן. רק אמא יוצאת כל בוקר כשעוד חושך, ואחרי עשרים דקות של פחד היא מגיעה לעבודה. המרתף שלנו נמצא לא רחוק מהתחנה המרכזית. יותר מזה אני לא יכולה לגלות. טוני, שגר עם אבא שלו בבית ממול, ושעושה לי עיניים וקורא לי בצחוק אנה-בננה, אומר שבטח יש כבר מלשינים בשטח."
המשך... |
|
> אנשים פשוטים > עובדים זרים
|
 |
מאה משפחות מדרום תל אביב עורכות כל חודש רשימת מצרכים, ניגשות לספקים ורוכשות מה שצריך במחיר נמוך. קוראים לזה קואופרטיב מזון, וזה רק מתפתח. את הקואופרטיב ארגנו 20 גברים ונשים בסביבות גיל 30, שחלק מהם הגיעו לכאן מכל חלקי הארץ דרך גרעיני נח"ל, התאהבו בשכונה וחזרו לגור בה כסטודנטים. התופעה החברתית הזו היא חלק מתופעה כוללת יותר של צמיחת קאופרטיבים מחדש.
המשך... |
|
> אנשים פשוטים
|
 |
אישה כורעת ללדת בשכונת תל רומיידה בחברון. היא הולכת ברגל למחסום (אסור לאמבולנס פלשתיני להיכנס). אבל כיפאח סידר לא מגיעה לבית החולים - היא משתרעת על הכביש, בעלה לצדה, השכנים מביאים מזרן, וכך, בקור מקפיא, נולד בנם, אחמד, משקל 2.5 ק"ג. כתבה נוקבת של גדעון לוי בעיתון "הארץ" על תנאי החיים של ערביי השטחים בכלל וחברון בפרט ועל התלאות שלהם נוכח הדומינננטיות של המתנחלים והכיבוש הישראלי.
המשך... |
|
> אנשים פשוטים > אנשים והקונפליקט הישראלי-ערבי
|
 |
שמונה עשרים ושמונה הוא פסיפס ויזואלי, מסע אישי אל הילדות בקיבוץ. המסע מתחיל לפני 28 שנה, כשהבמאי נולד בקיבוץ והוא עכשיו עומד להגיע לסיומו, כי עפ"י התקנון "בגיל עשרים ושמונה חייב בן המשק להחליט אם הוא נשאר בקיבוץ או עוזב". הסרט התיעודי עשרים ושמונה הוא התבוננות אינטימית קרובה על קיבוץ, הנמצא בעיצומו של תהליך שינוי. זהו סיפור על מרחק וקרבה, מסורת וזהות, סיפור על בית שקשה לעזוב.
המשך... |
|
> סרטי תעודה
|
|
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 