|
אגרון
|
 |
"היינו העתיד", ספרה של יעל נאמן, הוא "רומאן חניכה". היא מתארת את החיים הלא-נפרדים, שלה ושל המקום שלתוכו נולדה ב-1960: קיבוץ יחיעם, לרגלי מצודה צלבנית. המאמץ האינטלקטואלי של נאמן מושקע באירוניה, הנשענת על לשון "אני". רוב הספר נכתב בלשון "אנחנו", והקורא צריך לגייס את הדמיון כדי לזכור שכאן מדובר לפעמים ב"אני" ובמקום אחר ביותר מ"אני".
המשך... |
|
> ביוגרפיות, זכרונות ותולדות חיים
|
 |
מה היו חושבים מייסדי דגניה אילו ביקרו כיום בקיבוץ, לאחר שהופרט, ואיך נראים החיים בקיבוץ הצעיר ביותר בארץ, שחבריו חיים בשתי ערים בצפון? שני ספרים על ההיסטוריה הקיבוצית שולחים גם מבט זהיר אל העתיד. הספר הראשון הנסקר בסקירה של הד"ר מרדכי נאור הוא "לא בעבים מעל: מאה ראשונה לדגניה" , שנכתב ע"י מוקי צור. הספר השני בסקירה הוא 100 שנות קיבוץ: סיפורה של התנועה הקיבוצית ,מאת אליעזר זקס.
המשך... |
|
> מחקרים ועיונים בהיסטוריה
|
 |
מי אחראי לכך שבני דור המייסדים בקיבוצים שעברו הפרטה הגיעו למצב המשפיל של קשישים המתחננים לתוספת תשלום על פנסיה זעומה או לעזרה בתיקון גג דולף בחורף? הגמלאים בקיבוץ לא דאגו לעצמם לדירה בעיר, לא החביאו כספים ואת כל הרנטות הם נתנו באדיקות לקיבוץ. ופתאום, הגיע היום שאחרי - ואין יותר קיבוץ. אותו גמלאי נשאר עם פנסיית מינימום ובלי שירותים ובלי שום סיוע דומה שיש לקשיש במעמדו בעיר.
המשך... |
|
> אנשים פשוטים > גמלאים
|
 |
המחקר מתמקד באוכלוסיה של בני קיבוצים. הקיבוץ היווה זירה ייחודית בשל תנאי הגידול השונים של הילדים בצורת חיים זו. בקיבוצים רב הילדים גדלו ב"לינה משותפת", בנוסף, הילדים חונכו לערכים קולקטיביים וקבוצת השווים תפסה מקום מרכזי בחייהם. מחקר זה נערך במטרה לאתר מהם הגורמים בילדותו של בן הקיבוץ, שהינם בעלי פוטנציאל להשפיע על טיב מערכות היחסים שלו בבגרותו, ואי לכך גם על חווית הבדידות החברתית והרגשית שלו.
המשך... |
|
> מחקרים ועיונים בפסיכולוגיה
|
 |
מטרת המחקר הייתה לבחון את השינויים שחלו, לאחר שנות דור, בתפיסת האידיאולוגיה הקולקטיביסטית- המגשימה של הקיבוץ בעיני מי שהתחנכו על ברכיה. המחקר עסק בתנועת הנוער כסוכן חיברות במבט לאחרו ובקיבוץ העכשווי הנתון בתהליך של הפרטה ואינדיבידואליזציה. אוכלוסיית המחקר כללה 36 נחקרים שענו על השאלון וכמה עשרות מרואיינים מתוכם. כלי המחקר היו: שאלון בן 77 שאלות סגורות וראיונות עומק פתוחים.
המשך... |
|
> אנשים פשוטים > קיבוצים ואנשי ההתיישבות
|
 |
שמונה עשרים ושמונה הוא פסיפס ויזואלי, מסע אישי אל הילדות בקיבוץ. המסע מתחיל לפני 28 שנה, כשהבמאי נולד בקיבוץ והוא עכשיו עומד להגיע לסיומו, כי עפ"י התקנון "בגיל עשרים ושמונה חייב בן המשק להחליט אם הוא נשאר בקיבוץ או עוזב". הסרט התיעודי עשרים ושמונה הוא התבוננות אינטימית קרובה על קיבוץ, הנמצא בעיצומו של תהליך שינוי. זהו סיפור על מרחק וקרבה, מסורת וזהות, סיפור על בית שקשה לעזוב.
המשך... |
|
> סרטי תעודה
|
 |
מה חוו הילדים שגדלו בשיטת החינוך המשותף והלינה המשותפת בקיבוץ? כיצד חוו האימהות את גידול ילדיהן? במה השפיעו שיטת החינוך והחברה הסובבת על בניית הזהות האימהית? האם נפגמה "חוויית הבית" עקב הפיצול בין שני הבתים? סוגיות אלו ואחרות נבחנות לאורך שלושה דורות בקיבוץ. הסיפורים האישיים, האנושיים והמרגשים חושפים לפני הקורא שלושה דורות וכן מעט מתהליכי הטיפול ומההתפתחות שמתרחשת בהם.
המשך... |
|
> ספרים חדשים
|
|
|
 |
 |
| במבט לאחור |
|
|
 |
|
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 