יותר מ-40 שנים חלפו מאז יצא ספרו של פול ארליך "התפוצצות האוכלוסין", ומדינות העולם עוד מהססות לנקוט צעדים שיאטו את גידול האוכלוסייה ויצילו את כדור הארץ מכיליון. למרות הביקורת הרבה עליו, ארליך עצמו לא מוותר, ובעיקר לא מבין איך אפשר בכלל לדבר על מלחמה, שלום, דת או פוליטיקה כשהפצצה המסוכנת באמת עדיין מתקתקת בחוץ

נטע אחיטוב

כשפול ארליך נולד, ב-1932, היו בעולם שני מיליארד בני אדם. כשספרו "פצצת האוכלוסין" פורסם ב-68', חיו על פני כדור הארץ שלושה מיליארד וחצי בני אדם. היום יש בו שבעה מיליארד ולפי התחזיות, עד 2050 יצטופפו עליו תשעה מיליארד. פרופ' ארליך לא המציא את העיסוק בבעיית גידול האוכלוסייה, אבל ספרו הביא לדיון גלובלי ערני שמסרב להרפות, זכה לשבחים על הגברת המודעות לסוגיה וספג ביקורת חריפה על חוסר הדיוק של התחזיות המובאות בו. וכך, יותר מ-40 שנה אחרי שהספר יצא לאור, ארליך הוא עדיין מדען פעיל ואחד האקדמאים החשובים ביותר המזהירים כי גידול האוכלוסייה הוא האיום הגדול על עתיד האנושות.

הוא ביולוג אמריקאי־יהודי מוערך ורב תארים, מאמרים ופרסים מאוניברסיטת סטנפורד. "פצצת האוכלוסין" ( ‏(The Population Bomb‏ הוא ספר עיוני שחזה כי אוכלוסיית העולם תגיע לממדים שכדור הארץ לא יוכל להכיל, מה שיביא למשבר מזון עולמי, למגפות קטלניות, למלחמות על משאבים ולשלל אסונות סביבתיים. אבל להמולה סביב "פצצת האוכלוסין" תורמת גם האישיות של ארליך הבלתי נלאה: הוא פירסם קרוב ל-50 ספרים עיוניים, מאות מאמרים מדעיים, העניק כאלף ראיונות בכלי תקשורת שונים וממשיך לעבוד, לחקור ולנסוע בכל העולם.

למאמר בעיתון "הארץ"

תביאו פחות ילדים, או צפו לגרוע מכל