אוכלוסיית ההורים לתאומים בישראל, כמו גם במקומות נוספים בעולם המערבי, הנה אוכלוסייה שחל בה גידול ניכר בעשור האחרון, בעיקר עקב השימוש הנפוץ בשיטות להפריה מלאכותית. אולם, נמצא מספר מצומצם ביותר של מחקרים שבדקו את ההסתגלות להורות בקרב הורי תאומים שהרו לאחר הפריה מלאכותית. מהמחקרים עולה כי האמהות חוות רמות גבוהות של לחץ הורי ומצוקה נפשית.
בישראל טרם נערך מחקר שבדק את ההסתגלות להורות תאומים לאחר הפריה מלאכותית ומכאן חשיבותו של מחקר זה בבדיקת ההבדלים בין הורים לתאומים שהרו באופן טבעי לבין אלו שהרו באמצעות הפריה מלאכותית בשלושה ממדים: רמת הלחץ ההורי, תפיסת איכות הנישואין ותחושת הרווחה הנפשית.

 מתוצאות המחקר עולה, כי אכן הורים לתאומים מקבוצת ההפריה המלאכותית חווים רמות לחץ הורי גבוהות יותר באופן מובהק מאשר הורים מקבוצת ההפריה הטבעית. על פי תיאוריית הלחץ של לזרוס ופולקמן (Lazarus & Folkman, 1984) ) ומודל ה- Double ABC X, הפרט מעריך קוגניטיבית, כי האיזון בין צרכיו וצרכי הסביבה הופר, וכי הצטברות הדרישות מכבידות על משאביו וכישוריו, ומהוות איום, נזק או אתגר לשלמותו הגופנית והנפשית. ניתן להניח, כי אכן בקרב הורים לתאומים שנולדו לאחר הפריה מלאכותית הצטברו לחצים מתקופת אי הפוריות, דרך הטיפולים התובעניים וההריון, והם באים לידי ביטוי כאשר הורים אלה נדרשים לעמוד בצורכי הטיפול בתאומים התובעניים לכשעצמם. הורים אלה חשים, כי האיזון בין דרישות האירועים המצטברים לבין יכולותיהם הופר, ומשום כך הם חווים לחץ רב יותר מאשר הורים לתאומים שבעברם לא הצטברו לחצים סביב אי פריון.

 למחקרה של ד"ר ליאורה באור

המעבר להורות בקרב הורים לתאומים: הורים שהרו בהפריה טבעית לעומת הורים שהרו בהפריה מלאכותית: ליאורה באור, יעל גרון, חנה גילאי-גינור, יצחק בליקשטיין, ג'ורי בר-דוד