מקור וקרדיט : אורי דרומי , אחרי מות , עיתון "הארץ"
שושנה (רוז'קה) קוסובר, הבת הצעירה במשפחה בת שישה ילדים ברדזימין, פולין, ברחה באוקטובר 1942 עם אחותה ושני אחיה מהגטו שבעירה, לפראגה, פרוור של ורשה מעבר לוויסלה. אביה מת בגטו, אמה ושאר בני המשפחה נרצחו בטרבלינקה.
מהמהנדס אדולף רודניצקי, ידידו של אביה ומאיור במחתרת הפולנית הימנית "ארמיה קראיובה", קיבלה תעודת זהות פולנית על שם אמילקה חוטקובסקה, ונהפכה לקשרית ומבריחת נשק. ד"ר ראובן בן שם, אחד מהאנשים שהצילה, כתב בספר הזיכרון לקהילת רדזימין כי "חזות ארית, גוף תמיר, שיער בלונדי, עיני תכלת ושפה פולנית שגורה ועסיסית עמדו לה"; תושייתה גרמה לקציני המחתרת להתלוצץ, כי "ראש יהודי לאמילקה זו". כשהתקרבו הגרמנים לדירתה, הורתה לאנשי המחתרת ששהו שם, ובהם כומר, להתאסף סביב מיטת זקנה ששכבה שם לתומה, ולבכות על שהיא עומדת למות מטיפוס, כביכול. הגרמנים נסוגו בבהלה.
בשנות ה-60 כתבה חיה לזר ב"במחנה", שיום אחד הטיל רודניצקי על שושנה משימת התאבדות: לדהור על אופנוע אל הוצאה להורג של אנשי מחתרת, ולהטיל זר פרחים למרגלותיהם, או על גופותיהם, אם תאחר את המועד. היא ביצעה את המשימה, כשכדורי הגרמנים רודפים אחריה.
באפריל 1943 ראתה בעיניים כלות את הגטו עולה באש, וביוני 1943, יחד עם הפולני תיאודור פאייבסקי, נשלחה על ידי אדולף ברמן, מנהיג יהודי ורשה בצד הארי, לחלץ את ד"ר עמנואל רינגלבלום, מייסד ארכיון גטו ורשה ("עונג שבת"), ממחנה העבודה טרווניקי.
השניים ארבו לו בצאתו לעבודה מחוץ למחנה, הטילוהו לעגלת מאפייה, והחזירוהו לוורשה. אלא שב-7 במארס 1944 הוא נתפס והוצא להורג יחד עם 34 יהודים שהתחבאו עמו.
שושנה השתתפה במרד הפולני באוגוסט 1944, נתפסה וישבה במחנה השבויים הידוע לשמצה אוברלנגן שבצפון מערב גרמניה, שורדת את התנאים המחרידים ואת הקור הנורא של החורף, עד ששוחררה באפריל 1945.
היא נישאה לשאול רוזנצוייג, ילדה את רינה והמשפחה עלתה לארץ ב-1950. באחרונה נעכרה רוחה בשל היחס לניצולי השואה, והיא הפסיקה לפקוד את טקסי הזיכרון. פרופ' ישראל גוטמן, הגם שאינו מקבל את תביעתו של שר הביטחון לשעבר משה ארנס ל"עיון מחדש" במרד בשל גימוד חלקם של הרוויזיוניסטים, מודה: "חבל שלא נתתי במחקרי על יהודי ורשה מקום מכובד יותר לנשים האמיצות שפעלו בצד הארי".
מקור וקרדיט : אורי דרומי , אחרי מות , עיתון "הארץ"