"היא באה עם התחפושת, וכל המורים ראו אותה ואת החברות שלה. כאילו עשתה סיבוב פרידה. ביקשה ממני רשות לנסוע לתל אביב ליומיים, למרות שהיה פיגוע בירושלים באותו בוקר. 'את נוסעת לתל אביב, לא לירושלים', עניתי, ונתתי לה רשות".
איילת שחק ראתה את בתה, בת-חן, בפעם האחרונה ביום ראשון בבוקר, לפני פורים. בת-חן באה אליה לבית הספר שבו לימדה האם ולמדה הבת, בישוב תל-מונד, לבקש רשות לצאת ליומיים לתל-אביב לחגוג את יום הולדתה ה-15 עם חברות. "היא באה עם התחפושת, וכל המורים ראו אותה ואת החברות שלה. כאילו עשתה סיבוב פרידה. ביקשה ממני רשות לנסוע לתל אביב ליומיים, למרות שהיה פיגוע בירושלים באותו בוקר. 'את נוסעת לתל אביב, לא לירושלים', עניתי, ונתתי לה רשות".
28 שעות אחר-כך, דקות אחדות לפני 4 אחרי הצהריים ביום שני, 4.3.1996, פוצץ עצמו מחבל מתאבד על מעבר החציה בדיזנגוף סנטר. בת-חן שחק, דנה גוטרמן והדס דרור, שלוש חברות בעיצומה של חגיגת נעורים, ועמן עשרה בני אדם נוספים, נרצחו בפיצוץ. כמעט מאה איש נפצעו בדרגות שונות של חומרה. בת-חן, בתם של איילת וצביקה, אחותם הגדולה של יעלה ושל עופרי, נהרגה ביום ההולדת העברי שלה, י"ג אדר.