כדי ללמוד למה חברות מסוימות מצליחות, אין טעם ללמוד "מה הן עושות", אלא "איך הן עושות" - אומרים המחברים אוריילי ופפר, המציעים לנטוש את הסגידה לטאלנטים לטובת ערכים ואסטרטגיות
מאת: ד"ר ליאור שוחט
ספרם של צמד הפרופסורים מאוניברסיטת סטנפורד - "ערך חבוי: כיצד חברות גדולות משיגות תוצאות בלתי רגילות עם אנשים רגילים" - עוסק בסיפורי הצלחה תאגידיים. אמנם הנושא מוכר, אך הספר מאיר בו היבט פחות מוכר בפעילות החברות, אשר לדעת המחברים תורם רבות להצלחתן.
בפתח הספר מציינים המחברים כי במהלך השנים הרבות שבהן עסקו בחינוך ובהכשרת מנהלים, נוכחו לדעת שהמנהלים מעדיפים למידה באמצעות דוגמאות על-פני למידת עקרונות, חוקים או מודלים (שכה חביבה על אנשי האקדמיה). באמצעות דוגמאות מאלפות של שמונה חברות (מיעוטן ידועות) מדגימים המחברים את היסודות הלא-מובנים מאליהם של ההצלחה התאגידית והעסקית.
בפרק מבוא הדן בהלימה שבין אנשים לארגונים, יוצאים אוריילי ופפר כנגד הקביעה הנחרצת כי הכישרון הוא זירת המאבק העיקרית בין חברות, וכן כנגד הטענה כי גורם ההצלחה המרכזי של חברות הוא יכולתן למשוך ולשמר אנשים מצוינים. המחברים סבורים כי בסך-הכל מדובר בעוד אחת מ-25 אופנות ניהוליות כאלו ואחרות, שהוצעו עם השנים, החל בספרם של פיטרס ווטרמן "כיצד להצטיין בניהול" וכלה בשיטות ניהול ומדידה מתקדמות יחסית (כמו גיליון הציונים המאוזן) ועוד רבות וטובות.
לדעתם, אופנות ניהוליות לא יכולות לייצר יתרון תחרותי בר-קיימא לחברה זו או אחרת, שכן הן המנהלים והן מתחריהם חשופים לאותן תורות ולאותם ספרים. זאת ועוד, מרבית התורות אינן כוללות את הפרטים הקטנים של היישום, ולכן נותרות מעורפלות למדי עבור רוב המנהלים.
מתוך: מגזין סטטוס