גם קריס, כמו פרויד, ראה במעבר של התהליכים הראשוניים לפעילות הגלויה כרגרסיה אך הוא הראשון שהבדיל בין רגרסיה של חולה פסיכוטי שנוצרת כתוצאה מחולשתו של האני, לבין הרגרסיה של האמן היוצר הנשענת על אני חזק ובטוח עד שהוא יכול להרשות לעצמו רגרסיה כזו.
ארנסט קריס היה חלוץ המחקרים הפסיכואנליטיים באמנות.
התיאוריה הרשמית, שפותחה ע"י קריס, טוענת שהאמן דולה את החומר ליצירתו ממעמקי הבלתי מודע באמצעות התהליכים הראשוניים ואחר כך מעבד את החומר הזה באמצעות התהליכים המשניים של האני עד לידי צורתו האמנותית הסופית. גם קריס, כמו פרויד, ראה במעבר של התהליכים הראשוניים לפעילות הגלויה כרגרסיה אך הוא הראשון שהבדיל בין רגרסיה של חולה פסיכוטי שנוצרת כתוצאה מחולשתו של האני, לבין הרגרסיה של האמן היוצר הנשענת על אני חזק ובטוח עד שהוא יכול להרשות לעצמו רגרסיה כזו. מכאן טבע קריס את המושג "רגרסיה בשירות האני" מושג שבעצם החזיר לאמן את כבודו שהושפל קודם לכן על ידי תיאורטיקנים שהשוו את האמן לחולה פסיכוטי. עפ"י השקפה זו מספקים התהליכים הראשוניים רק את חומר הגלם ליצירה האמנותית בעוד שכל מה שקשור לצורה האסתטית ולמבנה הוא תוצאת פעולתם של התהליכים המשניים שבהם עושה האני שימוש לצורך הפיקוח והשליטה.