מקור וקרדיט : עיתון "הארץ" , רותי סיני
אנטנך טדסה מחולון ניסה לדקור את עצמו למוות בסכין אחרי שרצח את אשתו ההרה. במאי השנה הצליח איילו בזה להתאבד בדקירות סכין, אחרי שרצח את אשתו באור יהודה.
סוציולוגים מציעים הסברים רבים לתופעת האלימות בחברה האתיופית, אבל גם הם מתקשים להבין את עוצמות התסכול, הייאוש והזעם שמביאות אדם לדקור עצמו שוב ושוב ושוב מול ילדיו הקטנים.
"באתיופיה לא היו מקרי התאבדות", אמר רוני מיכל, פעיל חברתי מאור יהודה שמטפל באוכלוסייה האתיופית. הכללים היו ברורים. הבעל היה הקובע והאשה הבינה זאת. גם לילדים היה ברור לחלוטין שעושים מה שאבא אומר. "נכון שהיה מותר להרביץ, אבל בדרך כלל לא היה צורך", אומרת ד"ר חן ליפשיץ, מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית באשקלון שכתבה את הדוקטורט שלה על בני נוער בקהילה האתיופית.
כשהגבר האתיופי הגיע לישראל, הבהירו לו שאסור להרביץ. הוא גם לא מצא עבודה משום שהיה חסר השכלה, מקצוע ושפה, ולכן כבר לא יכול לפרנס את משפחתו. הנשים, לעומת זאת, הסתגלו יותר בקלות, מצאו עבודה, וחלוקת התפקידים בין הבעל לאשה התהפכה. הנשים הפכו למפרנסות, למקשרות בין המשפחה לרשויות. מעמדם של הגברים התרסק ועמו הסמכות, הדימוי העצמי והכבוד.
"צריך להעצים את המשפחה" מערכות הקליטה והרווחה טיפחו את הנשים. אבל ככל שהרעיפו עליהן יותר תוכניות העצמה, כך דעך מעמדו של הגבר במשפחה. "במקום להעצים את הנשים, צריך להעצים את המשפחה", אומרת ליפשיץ.
המערכות גם לא היו רגישות דיין לתרבות האתיופים ולא גייסו את המערכות ששימשו אותם היטב באתיופיה - המשפחה המורחבת שאליה נהגו לפנות בעת מצוקה והשמגלות, מעין שופטים ויועצים בנושאים חברתיים ומשפחתיים. "כשמגיעה תלונה על אלימות, במקום לגייס את מערכות התמיכה המסורתיות לוקחים את הבעל למשטרה. זה גורם הרס רב יותר", אומרת ליפשיץ. "אשה יודעת שלא כדאי לה לפנות לשירותים הציבוריים כי ישימו את בעלה בכלא ויקחו את הילדים לפנימייה", הוסיפה.
במשרד הקליטה מנסים ללמוד לקח מהטעויות שנעשו בקליטת העלייה בשנות ה-50 וה-60, אבל מידת ההצלחה שנויה במחלוקת. "הפנתרים השחורים יהיו חתולים לבנים ונחמדים לעומת מה שיקרה פה עם האתיופים. זו עוצמת אלימות שאנחנו לא מכירים. עד עכשיו היא התפרצה במשפחה. בקרוב היא תתפרץ מול החברה כולה", מזהיר מיכל.
לכתבה המלאה ..