מקור וקרדיט - מוסף הארץ
איסוף ועיבוד: דנה רוטמן , עורכת תוכן , פרויקט הגורם האנושי, מרילנד
כשאנשים שסובלים משחיקה מתבקשים לתאר את תחושתם, הם משתמשים בדרך כלל בדימויים של ריקנות: הם מרגישים סחוטים, כמו סוללה שנגמרה. המונח המדעי המשמש להגדרת תופעה זו הוא "שחיקה", אולם שחיקה אינה מוגדרת כהפרעה פסיכולוגית, אין לה טיפול תרופתי ידוע, והיא לא מסווגת כדיכאון או כמשבר אמצע החיים, למרות שלעתים קרובות התסמינים חופפים.
בארצות הברית, שבוע עבודה של 80 שעות אינו נחשב יוצא דופן. היחס לעובדים השחוקים נע בין הבנה לבין משיכת כתף אדישה - שהרי הם אלה שבחרו בגורלם, והשחיקה היא מחיר ידוע לקידום בעבודה. עם זאת, יש הרואים את השחיקה כמושג שונה - עם השנים הפכה העבודה לסוג של דת בעולם החילוני, ולכן שחיקה שקולה למשבר אמונה.
בשנת 1981 פיתחו מספר חוקרים מאוניברסיטת ברקלי "שאלון השחיקה של מזלך", להערכת תסמונת השחיקה בעבודה. לפי התיאוריה שלה, כל אחת משש הבעיות הבאות עשויות לעורר את התסמונת: עבודה רבה מדי; עבודה בתנאים לא הולמים; עבודה עם תמיכה חברתית נמוכה; עבודה עם שליטה מועטה או דלות אמצעים; עבודה בשירות ערכים שאנו מתעבים; עבודה בתגמול לא מספיק (התגמול יכול להיות כסף, יוקרה או משוב חיובי).
אחד הממצאים המפתיעים של המחקר היה ששחיקה לא בהכרח נובעת מעבודה מאומצת מדי. אחד החוקרים, קבע כי שחיקה היא למעשה התחושה "שאתה מתאמץ בכל הכוח ומקבל מעט מדי או שום דבר בתמורה". לעומתו, הפסיכולוגית הישראלית פרופ' איילה מלאך-פיינס, שכתבה את הספרים "שחיקה נפשית" ו"שחיקה באהבה ובחיי הנישואין", העניקה לבעיה הגדרה קורעת לב, וסיכמה אותה כ"כישלון במציאת הטעם לקיום"; אחרים מכנים את השחיקה לא פעם "פער בין ציפיות לתגמול".
למאמר המלא במוסף הארץ
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 