מקור וקרדיט : האתר של אורי קציר , אפלטון
דמותה הטראגית של חיה זיידנברג. צעירה זו, בת 22, הייתה חברתו של דאוד יסמיני, ממפקדי הנג'אדה בארץ ישראל. הרומן שניהלו השניים, רומן נועז גם במושגים של היום, עלה לה ביוקר: חוליה של אנשי לח''י חטפה אותה וערכה לה משפט שדה בפרדס בשרון. ניסיונה להשמיע הסבר הגיוני לגבי שיחת הטלפון שבה, כביכול, הפלילה את עצמה בנכונותה להעביר מטען נפץ מיפו לתל אביב כדי לבצע פיגוע, היה חסר כל משמעות. גזר הדין היה ידוע מראש. החוטפים ירו כדור בגופה של הנערה הכפותה. עלומת שם וחסרת כל השפעה, נשכחה פרשה זו כמעט לחלוטין. גם סרט שנעשה על פי אותה פרשה זכה לכתף ביקורתית קרה ומתעלמת. הגיעה השעה לחפור קצת יותר לעומק בפרשה הזו.
לו הייתה חיה זיידנברג עמנו כיום, היא הייתה בת שמונים. אפשר לדמיין אותה משתעשעת בחברת נכדיה, מטיילת בשדרה השלווה של שכונתה, שותה תה מול הטלוויזיה, יוצאת לטיול מאורגן בצפון הארץ. מצד שני, בשביל נכדים צריך שיהיו ילדים, ובשביל ילדים צריך בן זוג. ובן זוגה של חיה היה אדם שלא היה לה כל סיכוי - כמעט - לשרוד עמו.
לא הרבה ידוע עליה. היא התגוררה בחולון. להוריה הייתה חנות ירקות ברחוב אחד העם 25 בתל אביב, לא הרחק מהמקום בו עומדת כיום הבורסה לניירות ערך. באופן כלשהו נקשרו חייה באלה של דאוד יסמיני, צעיר ערבי שהיה ממפקדי ארגון הנג'אדה הערבי. ''הנג'אדה היו מעין תנועת נוער, משהו בסגנון ה'צופים''', מסביר ההיסטוריון מאיר פעיל, שהיה אז חבר ההגנה. ''בכלל, הנסיבות הללו יוצאות דופן מאוד. היו מעט מאוד בחורות יהודיות שניהלו רומנים עם בחורים ערביים באותה תקופה. היו הרבה יותר נשים יהודיות שנפגשו, למשל, עם חיילים או שוטרים בריטים. חלק מהן גם נישאו להם והלכו אתם לחו''ל. אבל יהודיה וערבי? היו מעט מאוד מקרים כאלה''. להמשך המאמר באתר של אורי קציר....