מקור וקרדיט: עיתון "הארץ" מוסף ספרים , 05/06/06
מאת גבי לוין
Arthur Koestler et son siecle
Michel Laval, Ed. Kalman-Levy. 706 pp. 25 euro
דרכו הפוליטית והספרותית של ארתור קסטלר - דמות שנויה במחלוקת בין האינטלקטואלים האירופאים במאה ה-20 - מוכיחה כי אפשר לקחת חלק פעיל באירועים היסטוריים, אך גם לקבל עליהם פרספקטיבה מפוכחת בזמן אמת. קסטלר קרא נכון את מפת האירועים, לחם נגדם, בעוד שלרבים אחרים, ובהם אינטלקטואלים בולטים, לקח שנים להגיע לאותן מסקנות. הוא שילם מחיר כבד על העמדות הפוליטיות שנקט והיה ל"כבשה השחורה" של החוגים האינטלקטואליים האירופיים.
בספר ביוגרפי חדש, שזכה בפרס "ביוגרפיית השנה" מטעם השבועון הצרפתי "Le Point", מביא הסופר מישל לאוול פנורמה רחבה על תולדות הטוטליטריות במאה ה-20. קסטלר, שאשתקד מלאו 100 שנים להולדתו, היה תוצר אופייני של אותה "Mitteleuropa" ערב מלחמות העולם.
הוא היה אחד הראשונים שזיהה את הסכנות באידיאולוגיות הקיצוניות והתריע עליהן: את "אפלה בצהריים" הוא פירסם כבר ב-1940 - זמן רב לפני "ההודאה" של ארתור לונדון או כתבי סולז'ניצין. הוא היה בעיקר עד ערני ומפוכח, בעל חושים היסטוריים חדים, שהצליח לשחות נגד הזרם ולהסיק את המסקנות הנדרשות. הוא לחם גם נגד החימוש הגרעיני ועונש המוות, אך תמך בהתאבדות ובהמתת חסד. מעורבותו הפוליטית של קסטלר מצאה את ביטויה המלא ביצירתו הספרותית, אך הוא לא נכנס לפנתיאון הסופרים המגויסים - אולי בגלל עמדותיו המנוגדות לקונסנסוס או בשל דמותו הבעייתית.
הוא נולד בבודפשט למשפחה יהודית ועוד בילדותו עבר עם הוריו לווינה, שם החל ללמוד בבית הספר הגבוה ללימודים טכניים. קסטלר הצעיר גילה נטייה מובהקת למדעים אך הפגישה עם זאב ז'בוטינסקי בשנת 1922 וגילוי הציונות הרביזיוניסטית הרחיקו אותו מהלימודים, והביאו אותו בשנת 1926 לקיבוץ בעמק יזרעאל. הוא התאכזב במהרה מחיי הקיבוץ והחליף אותם בשוטטות עקרה בין חיפה לתל אביב. קסטלר התקשה למצוא את מקומו במזרח התיכון, למרות שכאן עשה את צעדיו הראשונים בעיתונות. הוא היה כתב העיתון הגרמני "Nil und Palestina Zeitung" בקהיר, כתב היומון "דואר היום" שנרכש על ידי ז'בוטינסקי והשתתף בהקמת היומון "הצפון", אולם אירופה והתרבות שעליה חונך חסרו לו.
בשנת 1929 עזב את פלסטינה ועבר לפאריס; אך עבודתו העיתונאית לא הספיקה לפרנסתו והוא נאלץ לשוב לברלין. לאחר הצלחת המפלגה הנאצית בבחירות לרייכסטאג, בחר קסטלר להצטרף למפלגה הקומוניסטית. לבקשת "ארגון הסופרים המהפכניים הבינלאומי" יצא למסע בברית המועצות בחורף מוכה הרעב של שנת 1932-1933, שבו נספו כשבעה מיליון איכרים שגורשו מאדמותיהם בהוראת סטלין, במטרה לבצע את תהליך הקולקטיביזציה.
במשך שנה נדד קסטלר במחוזות הרחוקים של ברית המועצות, אך חרף מה שראה, עדיין סירב להכיר בכישלון האידיאל הקומוניסטי. לתפיסתו, בגידה בקומוניזם פירושה באותם ימים בחירה בפשיזם. בפקודת הקומינטרן הוא שב למערב, אך סירב להפוך ל"פקיד מפלגה".
את המאבק בפשיזם הוא המשיך כשליח של עיתון לונדוני מלחמת האזרחים בספרד. לאחר שחשף בעיתונו את ממדי הסיוע של גרמניה הנאצית לכוחותיו של פרנקו, הוא נעצר בעיר מלגה ונידון למוות. את ההמתנה להוצאה להורג הוא תיאר בספרו "הצוואה הספרדית", שבה הזכיר לראשונה את "התחושה האוקיאנית" - מושג "הפרט מול האינסוף", שחזר מאוחר יותר ביצירות נוספות שלו. קסטלר נחלץ מהמעצר בעזרת האנגלים, חזר לפאריס ועקב בבעתה אחרי הטיהורים הסטליניסטיים ומשפטי הראווה.
בשנת 1939 הכריזה צרפת על אינטלקטואלים וסופרים גרמנים גולים כמו ליאון פויכטוואנגר, פרנץ ורפל או ולטר בנימין כאזרחים זרים בלתי רצויים. קסטלר, אנטי-סטליניסט מוצהר, נאשם גם על היותו קומוניסט. הוא נעצר למשך ארבעה חודשים ובמאי 1940 הצליח לברוח לאנגליה. את השנה הזאת בחייו תיאר בספר "The Scum of the Earth", שהיה גם מסמך מאשים נגד צרפת של ממשלת וישי. בשנת 1943 הוא כתב בעבור צ'רצ'יל דו"ח מפורט על מחנות הריכוז והדגיש בו את הצורך להפציץ את מחנה אושוויץ.
בשנת 1946 זכה קסטלר לתהילה כשהמפלגה הקומוניסטית הצרפתית ניסתה למנוע את פרסום "אפלה בצהריים", שראה אור באנגלית. למרות זאת, הספר פורסם ונמכר בחצי מיליון עותקים. הקומוניסטים כינו אותו "יהודה קסטלר" וחבריו - סארטר, דה בובואר ומרלו פונטי - הטילו עליו חרם. הוא נודה לחלוטין מחוגי השמאל בעקבות פרסום הספר "The Yogi and the Comissair" (היוגי והקומיסאר) וכן פרסום האנתולוגיה "האל שהכזיב" ב-1950, שבשניהם נימק את אכזבתו מהקומוניזם.
לארץ ישראל חזר קסטלר בימי מלחמת השחרור ככתב העיתון "Manchester Guardian"; בין היתר, הוא כיסה את פרשת אלטלנה, נפגש עם בגין ועם בן גוריון, הצליח להסתכסך עם כל המנהיגים הציונים ואף נחשד בהשתייכות למודיעין הבריטי. ספרו משנת 1946, "Thieves in the Night" (גנבים בלילה), המבוסס על שהותו בקיבוץ עין השופט, לא נשא חן בעיני מנהיגי היישוב. את הקובץ " Promise and Fulfillement" על הקמת המדינה, פירסם קסטלר מיד עם שובו ללונדון. "ברגע שקיומה של ישראל נהפך לעובדה קיימת, הרגשתי משוחרר מהחובה לבחור בין היותי ישראלי בישראל או אירופי באירופה", הוא אמר.
בשנת 1955 הוא נטש את המעורבות הפוליטית והקדיש את כולו לאהבת נעוריו - המדע והפאראפסיכולוגיה. הוא היה עייף, מאוכזב ומריר. בשנת 1983, כשהיה חולה בפרקינסון, שם קץ לחייו יחד עם אשתו השלישית, סינתיה.
ספרו של לאוול דן בעיקר בהיבט ההיסטורי ומתמקד בניתוח דידקטי של האירועים הפוליטיים. הוא ממעט להאיר את אישיותו של קסטלר, וזו נקודת התורפה שלו. ללא מידע על חייו האישיים קשה לעתים להבין מה הניע אותו לבחור בדרך מפותלת וסבוכה ולאמץ דעות פוליטיות קיצוניות ולעתים סותרות. חייו הפרטיים, שלוש נשותיו, סיפורי האונס שבהם הואשם, הדיכאונות, השיכרות, התוקפנות, היהירות והנטיות האובדניות - כל אלה אינם דווקא רכילות, אלא אמצעי לפענח את דמותו המסובכת.
גם יצירתו הספרותית של קסטלר באה לידי ביטוי רק בהקשרים הפוליטיים, ואין כל התייחסות לאיכויותיה הספרותיות. לכן ספרו של לאוול הוא בעיקר ספר היסטוריה של המאה ה-20 וביוגרפיה פוליטית, אך היא מותירה את דמותו של קסטלר אפופת מסתורין.
על ארתור קסטלר בויקיפדיה באמצעות WALLA
קסטלר נולד בבודפשט, הונגריה כ"ארתור קצלר", למשפחה הונגרית יהודית דוברת גרמנית. אביו, הנריק, היה תעשיין וממציא, אך המצאותיו הראו לעיתים על חוסר שיקול דעת. לדוגמה - סבוןרדיואקטיבי.
קסטלר למד מדע ופסיכולוגיה באוניברסיטת וינה שם נתפס לרעיון הציונות. לאחר סיום הלימודים החל לעבוד ככתב. בין 1926 ו 1929 התגורר בארץ ישראל, שימש כמזכירו האישי של זאב ז'בוטינסקי, וכתב בעתון הירושלמי "דואר היום", בזמן שז'בוטינסקי היה עורכו הראשי (1928-1929). בזכרונותיו מספר קסטלר כי בתקופה זו היה בין היתר ממציאו של התשבץ העברי הראשון. על תקופה זו כתב את ספריו "חץ בשמי התכלת" ו "גנבים בלילה".
בשנת 1931 הצטרף קסטלר אל המפלגה הקומוניסטית. בתקופה זו היה פעיל פוליטי קומוניסטי בגרמניה, שהייתה בימיה האחרונים של הרפובליקה של ויימר, ולאחר מכן בתחילת שלטון המפלגה הנאצית. כיהודי, נאלץ קסטלר לעזוב את גרמניה, ויצא לטיול ארוך בברית המועצות. בתקופה זו טייל בברית המועצות, והגיע למקומות רחוקים כהר אררט וטורקמניסטן שם פגש את הסופר האמריקני לנגסטון יוז. לאחר שחווה על בשרו את הטיהורים הגדולים של סטלין, עזב את הקומוניזם.
במהלך סיקור מלחמת האזרחים בספרד הוא נתפס והוחזק מספר חודשים על ידי הפלנחיסטים בעיר מלגה עד ששוחרר בידי משרד החוץ הבריטי. חוויות אלו תועדו בספרו "עדות מספרד" והוא השתמש בהם כבסיס לספרו "אפילה בצהריים".
בעת מלחמת העולם השנייה שהה בצרפת. לאחר שבילה זמן מה במחנה מעצר בצרפת של וישי, הצטרף ללגיון הזרים, אך נמלט ממנו לאנגליה והצטרף לצבאה. הוא שירת בצבא הבריטי בין 1941 - 1942 והועסק על ידי הBBC בעת המלחמה. אירועים אלו היקנו לו אזרחות בריטית בשנת 1945. הוא שב לצרפת והיה לידידו של ז'אן פול סארטר.
להמשך הערך בויקיפדיה...
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 