קולות: עוני חדש בישראל

         חיפה: פרדס הוצאה לאור, נובמבר-2017

ספרה החדש של פרופסור עמיה ליבליך , "קולות", הבוחן את "העוני החדש" בישראל – תופעה ישראלית עכשווית. המושג "עוני חדש" מתמצה במשפט, "אני רוצה לחיות, לא רק לשרוד". הספר מבוסס  על סיפור חייהם של אנשים מאותגרים כלכלית.

מאיר (37), מסעדן: " [...] אם פעם דיברנו על עניים שהיו ברחובות ולא היה להם מה לאכול, היום מדברים על עניים שיש להם בתים, ומקרר ומכונת כביסה, אבל הכול הולך להתפרק בגלל החברה והתנאים שאנחנו חיים בהם. על פניו יכול להיראות שאנשים שמחזיקים בית, ויש להם ציוד בסיסי, הם מבוססים, אבל בפועל הם עניים".

בראשית שנות האלפיים חלחלה לתודעה הישראלית תופעת העוני החדש: תחושת עוני של נשים וגברים נורמטיביים, בעלי השכלה ומקצוע, ותיקים בארץ, המתקשים להתמודד עם דרישות הקיום. היו מהם שהפגינו בשדרות ערינו בקיץ 2011, ואחרים שהתביישו להכריז בפרהסיה על צורכיהם. יש מהם שאף דנים באפשרות לעזוב את הארץ מסיבות אלה. עניים אלה הם אנחנו, ובעיקר הצעירים החיים בארץ הזאת, מאותגרים כלכלית, רוצים לחיות, לא רק לשרוד.

במשך שנה ראיינה המחברת אנשים ונשים במגוון גילים שנענו לקריאתה האינטרנטית, הגדירו עצמם עניים חדשים ובאו לספר את סיפורם - כיצד הגיעו למצב הנוכחי, ובמה הם תולים את עוניָם. מתוך כך ברור מהו עוני בעיניהם: חישובים אם כדאי לקנות מילקי במרכול; אם להזמין חבר לארוחת ערב; אם אפשר לקנות כרטיסייה חודשית לאוטובוס. יש הקושרים את מצבם בכישלון מערכתי ואחרים מאשימים את עצמם. בסיפורי החיים מתגלה הדמיון ביניהם וגם כיצד כל אחד הוא ייחודי ואחר.

עמיה ליבליך, פרופ' (אמריטה) לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, נשיאת המכללה האקדמית לחברה ואמנויות נתניה וחוקרת ידועה של החברה הישראלית, פורשת את סיפוריהם האישיים של מגוון אנשים המייצגים תחושות של ציבור רחב בישראל.

הוצאת אוניברסיטת חיפה בשיתוף עם פרדס הוצאה לאור, תשע"ח 2017,

ראו גם :

אנחנו העניים החדשים: פרופ' עמיה ליבליך חושפת את המעמד הנסתר

מאת : ארי ליבסקר , עיתון כלכליסט

בספרה האחרון פרופ' עמיה ליבליך מגלה את העניים המוסווים של ישראל. שיחה על עוני כמצב תודעתי ואקדמאים שאוכלים שאריות בארומה

  מה זה עניים חדשים?

"בעבר דיברו על עניים שחיים ברחוב ואין להם מה לאכול. היום מדברים על עניים שיש להם אוכל במקרר, אבל הכל אצלם עומד להתפרק בגלל החברה והתנאים שאנו חיים בהם.

 כשאתה אומר 'עני', האסוציאציה היא של מי שאין לו בגד חם בחורף או שגר בשדרה. אבל הם עשויים להיראות כמונו, אנשים שגרים בבית עם ציוד בסיסי, ובפועל הם עניים". 

 זו תופעה חדשה?

"עני חדש הוא ההפך מעשיר חדש. כולנו יודעים מיהו נובוריש. אבל יש גם אנשים שאפשר לומר עליהם, באופן די גס, שלא נועדו להיות עניים, בהתחשב ברקע המשפחתי שלהם, ההשכלה או הוותק בארץ. הם היו אמורים להגיע לעצמאות כלכלית, והם לא הגיעו. לכל המרואיינים בספר יש תואר ראשון, יש גם שתי דוקטוריות, וכולם עסוקים כל הזמן בשאלה איך לגמור את החודש, או את השבוע, ולהשיג כסף למחיה".

במה זה מתבטא?

"אשה שחושבת אם לקנות מילקי לילדים שלה, או מישהי שלא מזמינה את החבר לישון כי אין לה ארוחת ערב לתת לו. אתה לא רואה עליהם את זה, הם לא עניים סטריאוטיפיים. אחד הוא מעצב אופנה שהסתבך בגירושים קשים. הוא מספר שהיה קם בבוקר, הולך לארומה ולוקח מהצלחות את מה שנשאר. הוא נראה נורמטיבי, הולך לארומה, אבל זה מה שהוא אכל. יש גם אנשים שהסתבכו עם הרשויות ועיקלו להם את חשבון הבנק או את המכונית. הם יצאו מזה, אך עדיין הם עניים".

לראיון המלא עם פרופסור עמיה ליבליך בעיתון כלכליסט