מוסף הספרים של עיתון "הארץ"

בספר של הסוציולוג מארק לורנס שראד, שטרם תורגם לעברית, נטען כי האלכוהול הנפוץ ברוסיה הוא מכשיר מדיני רב עוצמה עוד מימי הצאר פטר הגדול

ספרו המרתק של הסוציולוג מארק לורנס שראד בספרו “Vodka Politics”, שראה אור בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד.

התזה של שראד פשוטה כפי שהיא מרתקת. כל שלטון, הוא כותב, חייב לשמור על עצמו מפני הפיכה, לפלג את המנסים להתאחד נגדו ולצבור נכסים המצויים בידי האוכלוסייה. מתברר שאין כמו וודקה כדי להגשים את כל אלה.

שראד מציין שאין לתופעה אח ורע. במדינות המערב, ודאי שלא. אבל אם נפזול ימינה במפה לסין, ונשוב אל המאה ה–19, נראה ששם התרחש תהליך דומה ששראד לא נדרש אליו. מלחמות האופיום הסיניות החלו כשמדינות המערב, ובריטניה בראשן, גילו את הפוטנציאל הכלכלי הגלום בהתמכרות של המונים לסמים. בכוח הזרוע והנשק הזרימו עוד ועוד אופיום לסין, שהתכסתה מאורות של אנשים חולים, נרפים ועצובים עם מקטרת.

אלא שברוסיה לא כוחות זרים הנכיחו, טיפחו, ייצרו ומיסו את הוודקה, כי אם מי שהיה אחראי לרווחת העם. בסוף המאה ה–20, קצת לפני קריסת הקומוניזם, רבע מכלל הכנסות המדינה היו מוודקה. ויקטור יירופייב, סופר רוסי ובנו של המתורגמן הצמוד של סטאלין, כתב: "הוודקה, ולא המשטר, מחזיקה אותנו כבני ערובה... היא מחליטה בשבילנו מי יחיה ומי ימות... היא האל הרוסי".

והאל הזה פעל במשטרים אוטוקרטיים. כל שלב של ייצור הוודקה, משדות תפוחי האדמה ועד לחנות האלכוהול, היה נתון לפיקוחה של המדינה הצאריסטית ואחריה — הסובייטית. וכל זה לא היה לגמרי נהיר או חשוב לפילוסופים הפוליטיים הגדולים שטרחו להתבונן בנעשה ברוסיה, לא למצדדי המשטר הקומוניסטי במערב וגם לא לקטגורים הגדולים שלו.

עד שהוודקה היתה לסמלה של תרבות שלמה, עד שהיתה כמעט לשם נרדף לרוסים עצמם, 

 Vodka Politics

Mark Lawrence Schrad. Oxford University press, 498 pp