עפרה אידלמן
על רקע המהומה שפרצה בעקבות החתונה של מחמוד המוסלמי ומורל היהודייה שהתאסלמה, שוחח "הארץ" בשבוע האחרון עם כמה משפחות, בניסיון לעמוד על מורכבות זהותם של ילדים להורים משתי הדתות במציאות הישראלית. מהראיונות יוצא שגיבוש הזהות הוא תהליך מתמשך, וכי שאלות ההשתייכות לא פוסקות לאורך כל החיים.
"זה מתחיל כבר מעכשיו", אומרת פניה אינטייב מטירה, אמו של אנואר, בן 5. אינטייב גדלה כיהודייה והתאסלמה כשהתחתנה עם מצבאח מוחמד המוסלמי. בנם דובר ערבית, עברית ורוסית, אך גדל כמוסלמי.
"הוא כבר תפס צד, כי חייבים לתפוס צד, כי בגיל הזה הכל מתחלק אצלם לטוב ורע", היא מספרת. "הוא גדל פה בטירה, וכאן מדברים על היהודים כל הזמן - את שומעת בטלוויזיה, ברקע, הרבה פעמים מזכירים את היהודים באור לא טוב. אבל יש לו דודים יהודיים וסבתא יהודייה, שהוא הולך אליה כל שבוע, והוא לא מבין". לדבריה, "הוא יודע שהייתי יהודייה אבל הוא לא אוהב את זה, כי יהודים הם 'רעים' וזה מה שמציק לי, ואני עסוקה כל הזמן ביישור קו".
בתחילת שנת הלימודים התייצבה נור אגבריה בת ה-10 מול חבריה לכיתה באום אל־פחם והודיעה להם שהיא יהודייה־ערבייה "ולא מתביישת בזה בכלל". נור היא בתם של הגר, יהודייה שגדלה בקיבוץ יגור, ועלא, מוסלמי מאום אל־פחם. "היא רצתה להקדים תרופה למכה", מסביר אביה, "אז היא חתכה מההתחלה".
נור מדברת עם אמה בעברית ועם אביה בערבית, וההורים מדברים ביניהם בעברית. אמה מספרת שבמקומות ציבוריים בתה מבקשת ממנה לפעמים לא לדבר עברית. "אני לא רוצה את תשומת הלב", מסבירה נור במבוכה.
מחבריה לספסל הלימודים סבלה נור לעתים מרכילות. היא הרגישה שחשבו שבגלל שאמה יהודייה קשה לה לקבל את האיסלאם, אך לדבריה, היא מכירה את האיסלאם יותר מאשר את היהדות. "לפעמים אני מרגישה מוזרה ליד כל מיני אנשים", היא אומרת, "אני הייתי משאירה את ההורים שלי ככה, אבל זה נראה שיותר קל לחברים כשההורים מאותה דת".
לכתבה המלאה בעיתון " הארץ"
שני עמים לילדה אחת: איך זה לגדול במשפחה יהודית־ערבית