ספר חדש בוחן היכן עובר הגבול בין שפיות לשיגעון בכל הנוגע לירושלים, והאם "תסמונת ירושלים" היא מחלת נפש או תופעה תרבותית דתית.
ירושלים, קדוּשה ושיגעון, צליינים, משיחים והוזים, מאת אליעזר ויצטום ומשה קליאן, הוצאת אריה ניר, 2013
בהקדמה לספר "ירושלים של קדושה ושיגעון" כותבים שני הפסיכיאטרים - הפרופ' אליעזר ויצטום והד"ר משה קליאן - שמעטות הערים ברחבי העולם שמשכו חוקרי דתות, ארכיאולוגים, היסטוריונים, ציירים, מדינאים ומאמינים כפי שעשתה ירושלים, ויותר מזה: בירושלים, יותר מאשר בכל מקום מקודש אחר, יש המתנהגים בצורה מוזרה ורואים עצמם כמי שנועדו להביא את הגאולה, וכמי שנכנסה בהם דמות דוד המלך או אליהו הנביא או כלתו של ישו.
יותר מרבע מאה ערכו שני המחברים מחקרים על "תסמונת ירושלים", ניתחו את תופעותיה ואת ההתנהגות החריגה של דמויותיה. הם גם פירסמו על כך במשך השנים מאמרים מדעיים רבים באנגלית ובעברית. שניהם הגיעו למסקנה שההתנהגות התמהונית מבוססת על ההבניה התרבותית שבנו לעצמם הסובלים מ"תסמונת ירושלים" ושרובם סבלו מבעיות נפשיות עוד לפני שהגיעו לעיר.
ירושלים כמקרה פסיכיאטרי