ד"ר שאול נבון
ההיפוכונדר מפרש כל תחושה שלילית בגופו וכל סטייה מתפישת הבריאות שלו כמחלה מסוכנת ומאיימת. מה שמאפיין אותו היא ההשקעה האין-סופית בבדיקות רפואיות וחיפוש אחר סיבות לתחושותיו הגופניות. ההיפוכונדר מתמצא בחידושים האחרונים בספרות הרפואית הקונבנציונלית והלא קונבנציונלית. פגישותיו עם רופא המשפחה מלוות בדו-שיח שבו יפגין בקיאות במצבים רפואיים וינסה למצוא סיבה לבעיותיו. רופא המשפחה עלול להתעייף מהמטופל שלו, שכן כל מה שהוא ממליץ עליו לא עוזר. כך נוצר מעגל קסמים של ייאוש גובר מצד ההיפוכונדר כי דבר לא משפר את מצבו.
הבעיה המרכזית של רופא המשפחה היא לגרום להיפוכונדר להבין שבעיותיו אינן בגוף אלא בנפש, שכן משמעות ההיפוכונדרייה היא שהגוף זועק נוכח קושי נפשי ברקע. ההיפוכונדר מצדו מתנגד לרוב לעבור אבחון לבעיות נפשיות כגון דיכאון וחרדה, שכן הוא תקוע במחשבה אובססיבית בגופו ושואל עצמו שוב ושוב: מדוע אני סובל באופן גופני?
תפקידו של רופא המשפחה להיות אמפתי וסבלני ככל האפשר. הוא חייב להסתייע בכל כישרונו הרפואי והאישיותי כדי להעביר את המטופל "מאתר הגוף לאתר הנפש", זאת מבלי להדביק תווית של "חולה נפש" למטופל ולפגוע בו או להעליבו. בדרך כלל רופא המשפחה מתווה טיפול תרופתי אנטי-דיכאוני ואנטי-חרדתי כדי למתן את התגובות הנפשיות ה"עודפות". לצדו הכרחי טיפול פסיכולוגי, המשלב הבנה של הרקע הנפשי והיפנוזה.
למאמר בעיתון " הארץ"
ראה גם :
על מה מבקשת ההיפוכונדריה לכסות?