טור שפורסם ב Ynet ובו מספר חן גרשוני שאובחן כאוטיסט בגיל מאוחר, על בדידותו ועל ההשפעה של סטיגמות חברתיות שגויות.
"אני הייתי ילד אוטיסט בשנות השבעים, דיברתי היטב, אך הפגנתי את מרבית מאפייני הספקטרום, ואף אחד לא הבחין בזה. אני הייתי נער אוטיסט בשנות השמונים, בודד ומדוכא, מחפש תשובה לפשר החריגות שבי, ואף אחד לא זיהה שאני אוטיסט. אני הייתי צעיר אוטיסט בשנות התשעים, בימי ראשית האינטרנט, משוטט באתרים בנושאי פסיכולוגיה ופסיכיאטריה, מחפש את התשובה, ורק אז מצאתי אותה. מקריאת ספרים שנכתבו על ידי אוטיסטים, ומקריאה באתרי אינטרנט שהוקמו על ידי אוטיסטים, הגעתי סוף סוף אל פתרון התעלומה שליוותה אותי עוד מימי ילדותי. תסמונת אספרגר, סוג של אוטיזם. לאבחון של ממש הלכתי רק בשנות האלפיים. במהרה התברר לי שאני ממש לא מקרה מיוחד. תוך שנים ספורות הכרתי אוטיסטים שאובחנו רקבשנות העשרה לחייהם, אוטיסטים שאובחנו רק בשנות העשרים לחייהם, אוטיסטים שאובחנו רק בשנות השלושים לחייהם, וגם לא מעט אוטיסטים שאובחנו רק בעשורים מאוחרים יותר לחייהם."
לכתבה