האסכולה של האנאל בראשותם של מרק בלוך ולוסיאן פבר יצאה נגד ההיסטוריוגרפיה השלטת בראשית המאה העשרים. האסכולה ביקשה לכונן היסטוריה אחרת, שאינה נסמכת אך ורק על אירועים פוליטיים וצבאיים בחייה של אומה, ובמקום זאת לזנוח את המסגרות הלאומיות ולהתמקד בחייו הריאליים והמדומיינים של האדם הפשוט, הפועל בתקופתו ויוצר אותה. ההיסטוריונים של האנאל העלו לראשונה מושאי מחקר חדשים שעדיין לא נלמדו, ושילבו שיטות מחקר חדשות כמו אנתרופולוגיה והיסטוריה השוואתית.
שעה שההיסטוריוגרפיה המסורתית עסקה באליטות הפוליטיות והכלכליות של המדינה,ההיסטוריונים של האנאל הפנו את מבטם אל הדוממים, אלה שלא היתה להם גישה למרכזי הכוח ולכן נושלו מהזיכרון הקולקטיבי. ברוח זו נכתב ספרו הידוע של הפילוסוף מישל פוקו "תולדות השיגעון בעידן התבונה", שתיאר את עבודתו כארכיאולוגיה של השתיקה.