הסרט 'היו זמנים באנטוליה' הוא כביכול ספור בלשי. הסרט מספר על חיפוש לילי של קבוצת גברים נציגי המשטרה אחר גופת נרצח שהוטמנה בשדה כלשהו. אבל ברקע מופיע ספור נוסף, שמופיע בהדרגה, כשהוא כביכול שולי ומשני בחשיבותו, כעין התרחשות תת-קרקעית, אבל הוא רב חשיבות, והוא סיפורן של שלוש נשים, סיפור שמעיד על המילכוד של קיומן. כל זה בטורקיה של היום, בחברה מסורתית שבה האשה מנועה מלבחור את גורלה ולבטא את רגשותיה.
למאמר של רות נצר
על הסרט 'היו זמנים באנטוליה' (2011)