סקירת ביקורת שנכתבה ע"י שרה אוסצקי-לזר
ההיסטוריון האמריקני כריסטופר בראונינג, אחד מגדולי חוקרי השואה בימינו, נודע במיוחד בשני ספריו "אנשים רגילים" ו"הדרך אל הפתרון הסופי", אשר תרמו רבות להבנת המנגנונים הפנימיים שאיפשרו את ביצוע הזוועות על ידי הנאצים. ב"אנשים רגילים", שיצא ב-1992 והיה ספר פורץ דרך ושנוי במחלוקת כאחת, הוא חקר לעומק את יחידת המילואים 101 של אנשי "משטרת הסדר" הגרמנית, והגיע למסקנה כי רובם הרגו מתוך ציות ולחץ חברתי ולא מתוך תאוות רצח או שנאה ליהודים. מסקנתו האוניברסאלית ממקרה זה היתה, כי רוב בני האדם, אם וכאשר יעמדו במצבים דומים, יבצעו פקודות שיקבלו ממקור של סמכות ומרות, גם אם הן מעוררות ספק בעיניהם. לדבריו, בני אדם רגילים המשתייכים לקבוצה כלשהי - כאשר עומדת בפניהם ברירה להרוג ולהמשיך להשתייך לקבוצתם או לסרב להרוג ולהיות מוקעים מן הקבוצה - יבחרו בדרך הראשונה. בספר "הדרך אל הפתרון הסופי" חקר בראונינג את תהליכי קבלת ההחלטות בשאלה היהודית בצמרת הנאצית בין השנים 1939-1942 וניסה לברר, כמו חוקרים רבים אחרים, מתי בדיוק התקבלה ההחלטה לבצע רצח המוני ושיטתי של היהודים והאם בכלל היתה החלטה רשמית כזאת.
מסקנותיו בשאלה זו אינן חד משמעיות. עתה יוצא לאור בעברית ספרו החדש והייחודי שאינו עוסק במחוללי הפשע אלא בקורבנותיו. בדומה למה שעשה בספרו הראשון, גם כאן בחר בראונינג "מקרה חקר" אחד, הן כדי לבחון אותו לעומק והן כדי ללמוד ממנו על מקרים אחרים ולצייר את התמונה הרחבה. בחירתו נפלה על מחנה כפייה קטן ולא מוכר יחסית, שהוקם במרכז פולין, בעיירות ויז'בֶניק וסטרכוביצה שהיו מחוברות זו אל זו. לא היה זה מחנה ריכוז אלא מכלול של שלושה מחנות עבודה שניצלו את היהודים לעבודת חינם במפעלים פרטיים שהיו קיימים במקום, וכשהוחלט שאין בהם עוד צורך - הם נשלחו למותם.
זיכרון של הישרדות במחנה כפייה בוויז'בניק-סטרכוביצה
קישור לסקירת הביקורת
סקירת ביקורת שנכתבה ע"י שרה אוסצקי-לזר