אורי קליין
סרטו התיעודי של דוד פישר עוסק בזיכרונות אביו מימי השואה ובוחן את שאלת ייצוגה הקולנועי. דווקא בזכות היובש שלו, התוצאה מרגשת מאוד
אחרי מות האב התגלה שבשנות חייו האחרונות, מבלי לגלות לאיש, כתב יוסף פישר את זיכרונותיו מהשנה שהוא שהה בשני מחנות ריכוז באוסטריה עילית, מחנות שמעולם לא נתקלתי בשמם: גוזן וגוזנקירכן. דוד פישר קרא את זיכרונותיו של אביו, ומשכנע שניים מאחיו, רונאל וגדעון, ואת אחותו, אסתי, לצאת למקום שבו אביהם בילה אותה שנה איומה.
למאמר בעיתון "הארץ"
רק אחרי שמת יוסף פישר התברר לילדיו מה עבר עליו בשואה. בנו, דוד פישר, לקח את שלושת אחיו למסע בעקבותיו, ותעד הכל בסרטו החדש
במשך ימי חייו מיעט יוסף פישר לדבר על מה שעבר עליו בזמן המלחמה. "בחייו הוא סיפר לנו על השואה בקמצנות", מספר דוד פישר. "כלומר, הסיפורים שלו היו איך ‘גירשו אותנו מהכפר, העלו אותנו לרכבות, צמא, רעב, סבל, ייסורים, אושוויץ, מנגלה, ימינה ושמאלה, אני ואחותי נשארנו היחידים' - ובזה הסתיים סיפור השואה שלו. הוא סיפר לנו את מה שכולם בעצם יודעים".
ואולם, לאחר מותו, לפני כ-12 שנה, מצאו ילדיו בדירתו מחברת שבה תיאר בפירוט את קורותיו בזמן המלחמה, את כל מה שלא סיפר להם מעולם. באושוויץ, התברר, הוא היה רק שבוע, ואילו מסע הייסורים המרכזי שלו התרחש ברובו באוסטריה, במחנות ששמותיהם כמעט אינם מוכרים - גוזן וגונסקירכן. שם נאלץ לבצע עבודות כפייה אכזריות, שרוב האסירים לא עמדו בהן לאורך זמן.
למאמר בעיתון "הארץ"