המסמכים שחושף יד ושם מפנים זרקור ראשון מסוגו על הקהילות היהודיות שהושמדו באוקראינה, בלארוס, ליטא ובמקומות נוספים, אך סיפוריהם נותרו בצל מסך הברזל
רויטל בלומנפלד
אחד הסיפורים הבולטים שעד היום לא נחשפו פרטיו המלאים הוא סיפורו של חיים פייגלמן, מפקד פלוגת הפרטיזנים היהודים 106, שפעלה בבלארוס בתקופת מלחמת העולם השנייה. עם פרוץ המלחמה בבלארוס בשנת 1941 הוא נתפס בעת שניסה לברוח ממינסק, והועבר למחנה ריכוז דרוזדי. לאחר מכן הועבר לבית הסוהר בעיר כשמשפחתו נשארה בגטו מינסק. פייגלמן הסתתר מהנאצים כיוון שהיה קומוניסט. הוא התקבל לעבוד בבית חולים בגטו, שם הכיר את הרש סמולר, ויחדיו הקימו השניים את המחתרת בגטו באוגוסט 1941. כשנודע לגרמנים על המחתרת בבית החולים, הם רצחו את כל החולים והרופאים. באוגוסט 1942 נערכה אקציה שלישית בגטו מינסק, שבה נרצחו כ-20 אלף יהודים במשאיות גז.
בסוף יוני 1943 ברח פייגלמן ליערות בסביבה, ושם הפך לקומיסר של גדוד 106, שמנה כאלף לוחמים. היחידה השתתפה במספר רב של פעילויות מחתרתיות, כמו פיצוץ של מסילות ברזל. ביולי 1944 פורק הגדוד ופייגלמן השתחרר. הוא המשיך בחייו ועסק בתפקידים שונים עד פרישתו לגמלאות באפריל 1977. פייגלמן נותר נכה ויש לו בן, בת ונכדים. ב-29 ביולי 1991 הוא עלה לישראל יחד עם בתו ומשפחתה. אוסף עדויות של חבריו לנשק שנגבו לאחר המלחמה ותועדו בארכיון בלארוס, וכן גילויי מסמכים אישיים של פייגלמן, אפשרו להרכיב כעת לראשונה את סיפור חייו.
קישור לכתבה בעיתון "הארץ"