נדמה לנו שאנחנו רואים מצוין, וזוכרים טוב מאוד מה ראינו, והאינטואיציה שלנו לא משקרת. ובכלל, אנחנו תופסים את המציאות שסביבנו ממש טוב. קריאת הכתבה שלפניכם עלולה לערער את הביטחון הזה
מאמר מרתק מעיתון "הארץ" שמסקנתו - שהמשאבים המוחיים שלנו מוגבלים הרבה יותר משנדמה לנו, שקשה לנו להיות מודעים לעובדה הזאת, שהאי-מודעות יכולה להיות מסוכנת ואף שהחיים המודרניים עתירי הטכנולוגיה מסיחת-הדעת רק מחריפים את התופעה.
הגורם המשמעותי שפועל בניסוי הוא העובדה שהקשב של הנבדקים מופנה לביצוע מטלת ספירת המסירות, וכן שהופעתה של הגורילה היא אירוע בלתי צפוי. המוח שלנו מתוכנן להבחין בתבניות באופן אוטומטי, כך שאירועים שחורגים מהתבנית אינם נקלטים באותה הקלות שבה נקלטים אירועים צפויים. במוח האנושי, ציפיות ומטרות שזורות ללא הפרד בתהליכים הבסיסיים ביותר של התפיסה, ולא ניתן לבטלן בקלות. ציפיות מתבססות על ההתנסויות הקודמות שלנו בעולם, והתפיסה מתבססת על הציפיות הללו.