אהרן כרמי, מלוחמי גטו ורשה, 1923-2011
כשאביו של אהרן כרמי דחק בו ובאחיו משה לקפוץ מהרכבת שהובילה אותם להשמדה, הוא השביע אותם לנקום בגרמנים ולספר לדורות הבאים את הסיפור הנורא. משה נחבל בנפילה, נתפס בידי הגרמנים ונרצח. אהרן הצליח לברוח, לנקום ולספר.
אהרן וחבריו נסוגו מפני הגרמנים בגטו וורשה, נעים מבונקר לבונקר, אוטמים את אוזניהם לקריאות השוטרים היהודים ביידיש לצאת מהמחבוא. בספרו "מן הדליקה ההיא" סיפר, כי כשהגרמנים הבעירו את הגטו "הייאוש אכלנו בכל פה, העצבנות ניכרה בכולנו, כל רשרוש הטיל פחד. נשארו לנו רק רימונים מעטים. מה נעשה עתה?" בהפוגה בין הקרבות ניצל את הידע שהקנה לו אביו ואפה לחם לחבריו התשושים. אולם המצב הלך והחמיר: "עליות הגג החלו להתמלא עשן והירהרנו, כי הנה בא קצנו".
לנקום ולספר
אהרן כרמי, מלוחמי גטו ורשה, 1923-2011