עכשיו כבר מותר לבכות

שבעה מבני נהלל נפלו במלחמת יום כיפור. כעבור 38 שנה, בסרט דוקומנטרי של ציפי ביידר, "בנהלל לא בוכים", שוברים קרובי משפחותיהם לראשונה את קוד השתיקה והאיפוק שהיה נהוג בכפר

על הסרט התיעודי "בנהלל לא בוכים". הסרט עוסק בנהלל, מושב שאיבד שבעה בנים במלחמת יום כיפור, ומתרכז בסיפור ההתמודדות של בני משפחותיהם של הנופלים. מלבד ההתבוננות הקרובה במשפחות השכולות, הישגו הגדול של הסרט הוא חשיפת תרבות אבל מאופקת שהתפתחה בנהלל, שתושביו למדו לשקוע ביגונם העמוק, בגאווה ובשתיקה רועמת.

38 שנים לאחר מלחמת יום כיפור, משפחות הנופלים פתחו לפני המצלמה לראשונה את דלת ביתם ובעיקר את לבם. בסרט הם מדברים על הכאב מנקודת מבט חשופה, שוקלים את מעמסת השכול שקרעה את חייהם לגזרים ובוחנים את המחיר הכבד ששילמו.

החלקה הצבאית בבית הקברות של נהלל חושפת סיפור בלתי נתפס. קבר אחרי קבר, שורות שורות, תחת עצי ברוש תמירים, בין זרי פרחים שנשכחו ועציצים מלאי צבע, עולמות חרבים. בין כל אלה, שבעת חללי מלחמת יום כיפור, שנהרגו בתוך עשרה ימים, קבורים זה לצד זה.

למאמר במוסף "עיתון הארץ"

עכשיו כבר מותר לבכות