מאמר מקצועי בתחום הטיפול הפסיכולוגי העוסק בהתפתחותו של מושג התקווה בטיפול ובהתמודדות הדיאדה הטיפולית עם שאלת התקווה כתהליך מקביל המתרחש בד בבד אצל המטפל והמטופל. המאמר מתייחס לטיפול ארוך טווח אצל מטפל יחיד לבן משפחה קרוב הלוקח חלק בטיפול בנפגע נפש, כאשר מסתמנת ירידה במיומנויות ובטווח התנהגויותיו של הנפגע. הרעיונות המוצגים במאמר אינם מתבססים על מחקר אמפירי, אלא נשענים על ידע שנצבר בשנות ניסיון רבות של תמי קויפמן כמטפלת בבני משפחה המתמודדים עם חולי נפשי אצל אחד מבני המשפחה.
סיום הטיפול הוא חלק בלתי נגמר של מסע מופלא אל התקווה החבויה של שניים, שמאמינים בתקווה, מבקשים אותה בתוכם ואיש ברעהו. והאין זהו לב לבו של המפגש הטיפולי?