קול השכול הזה בדרך כלל אינו נשמע. קבוצות התמיכה נעות בין האלמנות ליתומים, האחים השכולים, החברות שנפרדו מאהוביהן בטרם עת. הסבים והסבתות לרוב נשכחים. הם אלו שמקבלים את שיחות הטלפון המבעיתות מההורים ששכלו את בניהם ובנותיהם, וצריכים לשמש בעבורם דמות תומכת. "אין מודעות בציבור לסבים. אנשים לא יודעים שאנחנו בעצם סובלים כפול - גם מאובדן הנכד, וגם מזה שאנחנו רואים את הילדים שלנו דועכים מול עינינו", "הקבוצה הזו למעשה שקופה בקהל הישראלי. היא לא נראית ולא קיבלה את הדגש אף פעם". קישור