אלכס נלימוב היה בן 14 כששתי אחיותיו, יוליה וילנה, נרצחו בפיגוע בדיסקוטק ליד הדולפינריום בתל אביב. בעשר השנים שחלפו מאז הוא חי כפאנקיסט, חיפש פורקן בחבורות רחוב וניסה להתמודד עם הכאב דרך הרס עצמי ואלכוהול. בראיון מיוחד הוא פותח את הפצעים: השקיות באבו כביר, הבכי שמסרב לצאת והחיים לבד עם אמא. רק אל תגידו לו שהפיגוע הזה היה כרטיס הכניסה שלו לחברה הישראלית.
הם עלו לישראל ב-1995. אמו אלה, שהייתה בתהליכי גירושין מאביו, עלתה יחד עם הסבתא ושלושת הילדים. "
בכל השנים שעברו הוא לא בכה. גם היום הוא מדבר באיפוק עצור. אותו איפוק שהדהים את הישראלים שצפו בתגובות של משפחות הקרבנות לאחר הפיגוע. "אני חושב שזה קשור לאופי הרוסי. בעשר השנים האלה בכיתי אולי פעם אחת. לא בכיתי ממש על האחיות שלי. מגיל קטן שומרים עלינו שלא נבכה יותר מדי. לא להיות מפונק. לקבל את מה שיש"